Yes, it are! » 2008 » ספטמבר

אני ביפן

נכתב ב-30 בספטמבר 2008, 22:18 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

5

איזה באסה. התחלתי לכתוב וקרס לי השועל בגלל ה-upload applet של פייסבוק.

בכל אופן, אני ביפן. מאוד שמח שהבאתי את הלפטופ, למרות שכמה אנשים אמרו לי שלא כדאי. בשביל מה קניתי מחשב ששוקל קילו, לא?

אני יושב במלון, מעלה תמונות לגלריה, וכותב. השעה 4:50 בלילה, ואני ער כי ישנתי שנת ערב ארוכה. ב-6 אני מעיר את גיל ונלך להסתובב בטוקיו, כנראה באקיהברה (אזור הטכנולוגיה והמיגנובים של טוקיו). המלון נחמד, ליד תחנת הרכבת Ueno. מבחינת החדר, הוא ממש אחלה, והבחורות בקבלה היו מאוד נחמדות, רק חבל שהאנגלית שלהן שבורה לחלוטין. ז"א, היא יותר טובה מזו של הרבה אחרים שנתקלנו בהם, אבל עדיין, קשה לתקשר. אני חושב שהאנגלית של עובדי הקבלה בבתי מלון ברמה דומה באירופה, למשל, היא יותר טובה. אבל לא נורא.

יש פה אינטרנט חופשי (ומאוד מהיר!), אבל לא WiFi אלא שקע של רשת בחדר. מזל שהייתי פסיכי והבאתי כבל רשת איתי, אע"פ שהם משאילים כבלים בקבלה (או כבלה?). זה קצת מוזר, הנחתי שביפן יהיה וויפי בכל מקום, כי טכנולוגיה וכאלה.

מבחינת העיר – עוד לא ראינו הרבה ממנה. נסענו משדה"ת נריטה לטוקיו ברכבת נריטה אקספרס, והנוף היה מאוד אירופי מבחינת הטבע (הכל ירוק ומזג אוויר אפור), ומדכא מבחינת הבניינים. למה אני מתכוון? רוב הבניינים שראינו הם גושים מדכאים וחסרי השראה, וזה לא שאני כזה חובב אדיכלות, אבל אלו פשוט בניינים משעממים. גוש חום, גוש אפור, גוש לבן, וכל הבניין אחיד. בטוקיו עצמה (באזור תחנת Ueno ותחנת Okachimachi שהסתובבנו בינהן) המצב קצת יותר טוב, כי בחלק מהרחובות שאתה מסתובב בהם יש חנויות ובתי אוכל וכו', ואז זה מעניין, אבל יש לא מעט רחובות שנותנים תחושה של דרום תל-אביב, ז"א אפור ועצוב. הבדל חשוב הוא שהכל נקי ומסודר. אין מדרכות מבוקעות ושבורות ועקומות, אין סימנים מחוקים על הכביש, והלכלוך הכמעט יחיד הוא מסטיקים שחורים דבוקים על המדרכה (וגם זה פחות מבארץ). בסה"כ לא הייתי רוצה לגור פה, אבל לא הייתי מתנגד שיהיה נקי ככה בארץ.

כשהלכנו לתחנת אוקצ'ימצ'י, שהגענו אליה במקרה כשהסתובבנו (עוד מעט תדעו למה), היינו רעבים וראינו מאפיה קטנה בשם Loaf (יש להם יחס מעניין לאנגלית – מצד אחד, המון אנגלית כמו בישראל כי זה נחשב "מגניב" לכתוב באנגלית סיסמאות וסלוגנים ושמות חנויות, ומצד שני – לא כתוב על מוצרים באנגלית כמו שכתוב בארץ וגם לא על שלטים של רחובות חוץ מההכי גדולים, שלא כמו בארץ). נכנסנו אליה, וראינו שם כל מני דברי מאפה מוזרים (תראו בתמונות). אני לקחתי איזה מין לחמניה עם בייקון, וגיל לקח משהו עם ביצת עין. בנוסף, לקחנו משהו שנראה כמו לחמניה עם שניצל כלשהו, שהסתבר כשניצל תפו"א – פשוט פרוסת תפו"א מצופה ומטוגנת. היה טעים, צריך להביא את זה לארץ על תקן תחליף לצמחונים. :) זה היה האוכל האמיתי היחיד שלי היום.

למה הסתובבנו בעיר? נתחיל מההתחלה. אני וגיל (שטס איתי) נחתנו באזור 9 בבוקר, ואחרי הסידורים בשדה"ת הגענו למלון בערך ב-12 בצהריים, ומה גילינו? הצ'ק אין בשלוש! אנחנו מסריחים מכ-20 שעות במטוסים ושדות תעופה, ואין חדר, ועל כרן אין מקלחת. אחרי שהתבאסנו לרגע, החלטנו להחליף חולצות, להשאיר את התיקים הגדולים במלון וללכת להסתובב. עצרנו לרגע בעמדות האינטרנט בלובי, שיש בהן רק יפנית. מזל שאני מכיר את ווינדוז טוב, אחרת הייתי בוכה שם. האמת שנתקעתי קצת, כי עלה לי ה-IME היפני והכל התחיל לצאת בקנג'י או הירגנה או מה שזה לא היה. רק כשסיימתי מצאתי את הכפתור שעוצר את זה. כתבתי מייל לכמה אנשים בארץ דרך gate2home.com, עם מס' הטלפון המקומי ששכרנו ועם הודעה שהכל בסדר ואנחנו חיים.

הסתובבנו, הלכנו לרחוב הראשי, ראינו מקדונלדס וחיקוי-קפה-נטו (עם אותו פונט!) והמון מסעדות שיש להן בחלון הראווה עותקים מפלסטיק של המנות שלהן. נכנסנו לאיזה מתחם סמטאות של חנויות. הרבה זבל במחירים יקרים יחסית (לא בטירוף, אבל לא שווה ביחס לארץ). משם יצאנו לתחנת אוקצ'ימצ'י (ראו למעלה). אגב, בתחנה שליד המלון (אואנו) יש פאב אירי, ואני חייב לגרור את גיל לשם, לראות איך זה פאב אירי ביפן. איכשהו, הפרשנות היפנים לאוכל המערבי הרבה יותר מעניינת אותי מהאוכל המסורתי.

טוב, נגמר לי מה לכתוב בינתיים. אולי אכתוב עוד מחר. לילה טוב!

רעיון טוב לצמצום ה"השתמטות"

נכתב ב-16 בספטמבר 2008, 13:15 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

5

אני עדיין שונא את המילה הזאת (כי היא לא מדויקת, כי אין דבר כזה השתמטות, כי כל מי שלא עושה צבא בעצם הצבא שחרר אותו, גם אם זה כי הוא שיקר, וכו') אבל הנה רעיון טוב להגברת המוטיבציה לשירות:

"הארץ": פרס מגבש תוכנית לפיה כל חייל צה"ל יזכה ללימודים אקדמים

במקום להעניש את מי שלא משרת (ואז איך לא-תעניש את מי שבאמת לא יכול לשרת, נניח, כי יש לו רק רגל אחת?), מה שצריך זה לתת תמריצים למי שכן משרת! מאוד קל לדעת מי כן שירת, יש רישום מאוד מדויק וברור. אפשר, נניח, שעל כל שנה שלמה שסיימת בצבא, תקבל שנת לימודים אקדמית חינם (או שנה ושליש במקרה של תואר של 4 שנים). אי אפשר יהיה להמיר את זה במשהו אחר. רק לימודים אקדמיים במוסד אקדמי מוכר. לא קורס ברמנים. זאת בנוסף למענק השחרור והפקדון הקיימים כיום. זה גם יעודד אנשים להפוך לאקדמאים, מה שישדרג את המדינה שלנו משמעותית.

אף אחד לא יוכל לטעון לקיפוח – כמו שאף אחד לא מתלונן על זה שהוא לא מקבל משכורת צבאית כשהוא בן 19 גם אם הוא לא משרת בצבא, כי מי שמקבל משכורת, מקבל אותה רק בגלל שהוא משרת בצבא. אותו הדבר עם זה. לא יכול לשרת בצבא? לא נפגעת. פשוט לא קיבלת את ה"משהו הנוסף" שחיילים משוחררים כן מקבלים.

מה שכן, ראוי לעשות איזו תוכנית דומה למי שעושה שירות חלופי כלשהו, אם הצבא דחה אותו. להתנדב איפשהו או משהו. כבר יש למדינה תשתית לזה (שירות לאומי).

אבל מה אני מקשקש, זה לעולם לא יקרה, כי:
1. זה רעיון טוב, ועל פי פקודות מטכ"ל אסור ליישם בצה"ל רעיונות טובים.
2. זה לא עונש אלא תגמול, והשלטון בישראל לא אוהב תגמולים אלא עונשים (כי זה פשוט עבד כל כך טוב עד עכשיו…)
3. זה ידרוש תקציב, ומשרד האוצר לא יתן. מדיניות הממשלה (הנבחרת) כפופה להחלטות השרירותיות של פקידי האוצר (שאינם נבחרי ציבור). ככה זה בדמוקרטיה.

יש דברים שאתה לא מבין מה לעזאזל הם אומרים

נכתב ב-15 בספטמבר 2008, 19:12 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

0



אחד מהם הוא "מרפאה וירטואלית". מה קורה כשאתה נכנס לשם? יש הולוגרמה של רופא? או שיש רופא אמיתי, אבל כל מה שהוא רושם לך זה פלסבו?

והאם לד"ר רוק מאיר יש מוחטות זרחניות?