Yes, it are! » 2009 » פברואר

"החברים של נאור" בערוץ 10

נכתב ב-26 בפברואר 2009, 11:39 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

3

הרבה מילים טובות נכתבו על הסדרה הזאת בכל מני מקומות, שזה לא הומור הסטנד-אפ הניינטיזי שמצפים לו כשחושבים על השם "נאור ציון", ושזה אחד הסיטקומים הישראלים המוצלחים. אני מודה שלא בדקתי בעצמי – אני לא כזה חובב סיטקומים, הם טובים בשבילי רק לצפיה מזדמנת בכל מני שידורים חוזרים בביפ.

בכל אופן, מתוקף היותי בלוגר (!!!!1) שלחו לי מערוץ 10 חולצה של "החברים של נאור". אני חושב שזה ממש מגניב! אז נכון, אני לא אלך איתה לשום מקום, ככל הנראה, מאותה סיבה שאני לא אוהב חולצות עם לוגואים של חברות ספורט או אופנה (כי אני לא שלט פרסומת, וגם, זה מכוער), אבל ממש אהבתי את הרעיון הכללי. אני חושב שאם היו לוקחים את זה צעד קדימה, ומכינים חולצות שהם לא פרסומת בוטה לתכנית כזו או אחרת, ושהן מצחיקות ומגניבות בפני עצמן, אבל גם כן מעלות אסוציאציה למשהו של ערוץ 10, זה היה ממש מגניב. אז אנשים היו יכולים ללכת איתן גם בלי קשר, לא להרגיש כמו פרסומת, ועדיין זה היה תורם לערוץ 10.

אני הייתי מוכן להיות שלט פרסומת אם היה יוצא לי מזה משהו. מכיוון שכסף הוא לא אופציה (אע"פ שאני בהחלט מוכן שישלמו לי בשביל ללכת עם טי שירט עם פרסומת ברחוב), מה שיכול לצאת לי מזה זו חולצה שהיא מגניבה. לא היה לי אכפת ללכת עם חולצה פרסומתית אם היא הייתה חולצה שאני אוהב גם בלי קשר לזה (או אולי, למרות זאת), אם היא הייתה יפה, מצחיקה, שנונה… אתם יודעים.

אני אוהב את ההשקעה הזאת באנשים. לדעתי היא גם מניבה, באופן יחסי, תשואה יותר טובה מפרסום "מסורתי". כמה השקיעו בחולצה ששלחו אלי? לא יודע, אבל בטח לא הרבה, בהשוואה למחיר של הפקת ושידור פרומו. וקיבלו פרסום תמורתה (הפוסט הזה), וזה עוד עם חולצה שאני בכלל לא אוהב! למה זה קרה? כי לחולצות יש כוח מיסטי? לא, כי אתה (או אני, במקרה זה) מרגיש שמשקיעים בך אישית. אודי לוי (היי אודי!) ושאר צוות האינטראקטיב של ערוץ 10 משקיעים, ומקבל בחזרה. הפרסום ה"מסורתי" נהיה כ"כ חונק ומציף שכל דבר שהוא יוצא דופן נהיה בולט מאוד, אפילו אם הוא כביכול "בקטן".

המפרסמים הגדולים במשק צריכים לקחת אצלם שיעור. או קורס.

(למרות שאם הם יעשו את זה ההכנסות של ערוץ 10 מפרסום ירדו, אז אולי זה פחות טוב בשבילם :) )

למה תיקון של טלפון סלולרי זה כ"כ מסובך?

נכתב ב-24 בפברואר 2009, 20:10 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

4

לפני כמה חודשים, כל חברות הסלולר (תקנו אותי אם אני טועה) השיקו "שירות חדש", שהוא בעצם שינוי של אופן פעולת שירותי התיקונים – קודם היית מביא טלפון למרכז שירות, מחכה שעתיים-שלוש ומקבל בחזרה את הטלפון המתוקן. בשיטה החדשה, אתה נותן את הטלפון, מקבל טלפון חלופי (ומחורבן), ותוך שני ימי עסקים אתה מקבל בחזרה את הטלפון המתוקן. הם מציגים את זה כמשהו שחוסך לך זמן – לא צריך לשבת ולחכות שעתיים לטלפון שלך! כמובן שזה בולשיט, כי אם אתה גר/עובד קרוב מספיק למרכז השירות, אתה לא צריך לחכות שם, ואם אתה גר/עובד רחוק מדי, אז לבוא פעמיים לוקח לך יותר זמן מאשר לחכות שם.

הבעיה הגדולה היא שזה מה שקורה גם כשמדובר בתיקונים קטנים – אני הייתי צריך שינקו לי את המסך ויחליפו איזו מדבקה שמכסה את המקשים, שהתחילה להתקלף (סוני-אריקסון G900). בשיטה הישנה, הייתי יוצא משם תוך חצי שעה. עכשיו אני תקוע עד יום שישי עם טלפון מחורבן, שהעבירו לי אליו את אנשי הקשר עם שמות הפוכים (שם המשפחה לפני שם פרטי).

הכי מעצבן אותי שהם מציגים את זה באופן שקרי: ברור שמדובר בצעד שנועד לחסוך להם בהוצאות – יותר קל להחזיק מרכז שירות אחד ארצי מאשר הרבה מרכזים קטנים – אבל הם מציגים את זה כמשהו שחוסך זמן ללקוח, ומשפר את איכות השירות. ממה שאני שומע מאנשים סביבי, אין שיפור באיכות התיקונים – בסה"כ רוב התיקונים בסדר, ויש חלק שהם בעייתיים. בדיוק כמו קודם. אז תגידו שנמאס לכם להשקיע בתיקונים כ"כ הרבה כי זה יקר מדי, סבבה. אבל למה לשקר? כמובן שהתשובה היא שהם לא רוצים להודות שהם לא "אוהבים את הלקוחות שלהם" כמו שהפרסומות מספרות לנו.

הייתי מעדיף ספק תקשורת שמדבר אלי דוגרי ואומר לי את האמת ולא מנסה לצפות את החרא ביהלומים. כי חרא מצופה ביהלומים הוא עדיין חרא.

ובנושא אחר – אם למישהו יש מעיל אופנוענים ישן/משומש/מחורבן שהוא לא צריך, אשמח לקבל אותו. עור אמיתי, חיקוי עור, לא אכפת לי. תודה!

שני דברים פוליטיים

נכתב ב-14 בפברואר 2009, 20:39 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

0

(עדיין בהשפעת הבחירות, אני מניח)

1. קראתי בויינט ובנענע שעמיר פרץ מתעתד להתמודד על ראשות מפלגת העבודה. עמיר פרץ, האיש שטיפח במצביעים תקוות חברתיות ואז הלך להיות שר בטחון מחורבן? חבר מפלגת העבודה שיצביע עבורו זה כמו אזרח ישראלי שמצביע לביבי. אה, רגע…

2. אני לא מסכים עם חנן כהן שאומר ש"החלשים, כאשר הם לא שותקים, הם לא נחמדים", ולכן צריך לתמוך בהם אף על פי שהם "לא נחמדים" ואפילו אלימים. אז נכון, אין חוק שדורש מכולם להיות נחמדים (למרות שבהחלט יש חוק שאוסר עליהם להיות אלימים), אבל אני לא חושב שיש תירוץ להתנהגות כזאת. אני לא מדבר על "ההמונים". אני מדבר על אישים בולטים, מנהיגי קהילות, מובילי דעת קהל… אני בהחלט מצפה מהם להיות "נחמדים". לא צריכים להיות לבביים וחייכניים, אבל גם לא מתלהמים ורותחים וצעקניים. אפשר לשדר נחישות ואמינות גם בלי זה (ראו ברק אובמה). להגיד שצריך להצביע למפלגה למרות שחברי הכנסת שלה "לא נחמדים" זה לתת לגיטימציה להתנהגות שלילית אצל המנהיגים שלנו. לא שאני חושב שחד"ש כ"כ גרועים  – יותר מפריע לי, כמו שכבר ציינתי, שיחסי הציבור שלהם מדברים יותר על הפלסטינים מאשר על אזרחי ישראל, באשר הם ערבים או יהודים – אני מדבר באופן כללי.

אם כבר, להיפך. הייתי עלול להצביע למפלגה שקצת יותר רחוקה מהדעות שלי, אם הייתי משוכנע שהח"כים שלה חולקים איתי ערכים אנושיים בסיסיים*, כמו נימוס, אהבת-אדם, אכפתיות, רהיטות, כבוד הדדי, יושר, וכו'. אז נכון שזו קצת רמאות, כי כמו שהמפה הפוליטית נראית בישראל, אנשים כאלה יימצאו בד"כ בשמאל, אבל עדיין.

ובלי קשר, לאנשים שמצבם קשה, המדינה צריכה לעזור בלי קשר לאם הם אלימים או לא נחמדים, ואנשים אלימים צריכים להיות מורחקים מהחברה בלי קשר לאם הם צריכים עזרה או לא. אם העברה תגרום להם להפסיק להיות אלימים, מה טוב. אם לא, שישארו רחוקים ממני. אלימות זה לא סביל, לא קביל, לא מגניב, לא גברי, ולא יעיל. זה פתטי, בהמי ומסוכן.

* כשאני מדבר על ערכים אנושיים בסיסיים אני לא מתכוון לנקודות כמו ההצהרה לכל באי-עולם בדבר זכויות אדם של האו"ם, אני מתכוון להתנהלות כללית של אדם, הדברים שחשובים לו ברמה האישית והבין-אישית הקרובה, ולא לנושאים מדיניים, פוליטיים, כלכליים וכו'. זה כמו שאני יכול להתחבר מצוין עם אנשים בעלי דעות פוליטיות שונות משלי, אבל אני לא אסבול להסתובב עם מישהו בעל דעות פוליטיות דומות לשלי אבל עם יחסי אנוש של פיראט.

הבחירות בישראל – הסיקור של ה-Daily Show

נכתב ב-13 בפברואר 2009, 15:32 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

3

מעניין לראות את זה משתי סיבות:
1. איך אנחנו נראים בעיניהם וכו'.
2. זה ששמות החיבה הסטנדרטיים והשכיחים שלנו הם אצלם שמות לליצני-יומולדת.

אם הוידאו לא עולה, לכו לראות אותו בדף המקורי באתר של ה-Daily Show.

הסיבות להתכווצות השמאל הישראלי

נכתב ב-12 בפברואר 2009, 19:17 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

6

לדעתי. בערבון מוגבל. אשמח לשמוע הערות.

  1. פיצול: יש הרבה מפלגות שמאל, רובן לא עברו את אחוז החסימה. עשיתי הערכה גסה ובדקתי את מס' הבוחרים לשתי מפלגות עלה ירוק, שתי מפלגות הירוקים, מפלגת הגמלאים וצבר (שאמנם קשה לדעת מה הם בדיוק, אבל אני מניח שלעזור לצעירים וסטודנטים זה בד"כ מעניינו של השמאל, אז נגיד), ויצא לי שאם כולן היו חוברות למרצ, היא הייתה בערך מכפילה את כוחה (אני יוצא מנקודת ההנחה, האולי מוטעה, שיש טעם לפיצול בין מרצ וחד"ש). אסור גם לשכוח שאם זה היה ככה, אולי כל השמאלנים שהצביעו לקדימה (כמוני) היו עושים אחרת, כי השמאל לא היה נראה כ"כ עלוב ומפולג. מה שמביא אותי לנקודה הבאה:
  2. יתר אידאליזם: כל אחד, כמצביע, רוצה לבחור במפלגה שמייצגת אותו. מכיוון שאין אף אחד בעולם שמסכים איתך בכל נושא, תמיד זו בחירה מקורבת. ממה ששמעתי סביבי במשך כל מערכת הבחירות, נראה לי שמצביעים באזור הקשת הפוליטית של מרצ-חד"ש-ירוקים פחות מוכנים להתפשר על ייצוג מדויק. זה מה שגרם לרבים מהם להצביע לגמלאים בפעם הקודמת, וזה מה שגרם לרבים לבחור בקדימה הפעם, כי אם אי אפשר להכניס לכנסת את מי שמתאים לי באמת, אז לפחות ננסה למנוע מראש הממשלה להיות ביבי.
  3. בולטות ציבורית: אני קורא חדשות בערך כמו הישראלי הממוצע, אם לא יותר, ואיכשהו, נדמה לי תמיד שהשמאל לא עושה כלום. אני יודע שמרצ וחד"ש הן מפלגות מאוד פעילות, במיוחד ח"כים כמו זהבה גלאון (שכנראה לא תהיה בכנסת הקרובה) או דב חנין, אבל לא נחרת בזכרוני מקרה של חקיקה שעשתה רעש, שבלטה, חוץ מאולי הישיבה של הקופאיות של ח"כ גלאון. בחיפוש קצר מצאתי עוד כמה אזכורים לפעילות פרלמנטרית של שאר ח"כי השמאל, אבל לא בולטים במיוחד. הם יודעים לעבוד, זה נכון, וגם מתוך האופוזיציה, שזה יותר קשה, אבל הם לא יודעים לעשות יח"צ. ולצערי, זה חלק מדרישות התפקיד (כדי להיבחר מחדש). ואם כבר יח"צ:
  4. הקמפיינים שלהם מסריחים: למה דווקא לשמאל, שרוב אנשי התקשורת והפרסום הם חלק ממנו, יש קמפיינים כאלו אנמיים? טוב, כל מערכת הבחירות הזאת היתה סוג של בדיחה עצובה, אבל צרת רבים היא לא חצי נחמה וגם לא חצי תירוץ. "לאיים" עלינו שפחות מרצ זה יותר ביבי-ליברמן? ג'ומס מסתכל לעבר העתיד על מודעה בגבו של אוטובוס? נו באמת. אפשר לעשות משהו יותר חזק. ואני יודע שהיו דברים אחרים, אבל אלו היו המרכזיים. וחבל. אפשר היה להסביר במשפט אחד קליט למה הקמפיין של ליברמן הוא פשיסטי ומזעזע.
  5. לא מתייחסים לנושאים שחשובים לבוחרים: בהמשך לפוסט הקודם בנושא, משום מה גם השמאל נופל למלכודת שכורות לו מפלגות המרכז הגדולות (העבודה זה כבר מזמן לא באמת שמאל). ג'ומס מלהג בפוסטר על זה ש"חייבים פתרון מדיני". כולם מדברים על הפלסטינים ככה, הסכמים ככה, בלה בלה בלה. הבוחרים הפוטנציאליים שלכם, גם אלו שמתעניינים בנושא, כבר יגעים ממנו, מכל הסיבות שפירטתי בפוסט ההוא. דברו על עבודה. דברו על כלכלה סוציאליסטית. דברו על בטחון אישי (ולא כמו אפרים סנה). דברו על חינוך. דברו על יצירת חברה רגועה, הוגנת, צודקת ומוצלחת. אל תדברו על אנשים שהם בכלל לא אזרחי ישראל. הם חשובים, אבל עניי עירכם קודמים. ועם הכיוון הנוכחי של המדינה, שמוביל להזנחה והידרדרות של כל הנושאים האלה, כולנו נהיה עניים. אוהבים ערבים*? רוצים לדבר על ערבים? דברו על ערביי ישראל, שהיחס של המדינה אליהם מזעזע ופוגע, גם בהם וגם בעקיפין ביהודים. הם אזרחים פה. הפלסטינים לא. חוץ מזה, בהתרחקות מהנושאים המדיניים-ביטחוניים, יתאפשר גם לאנשים שהם יותר מתונים מהבחינה הזאת, אבל עדיין רוצים מדינה סוציאל-דמוקרטית, להצביע למפלגות השמאל. כרגע הם מצביעים למפלגת העבודה, שקשה לומר שיש לה אג'נדה ברורה בתחום.

ואני בטוח ששכחתי עוד דברים.

אז מה עושים? יש לנו עוד איזה שנה-שנתיים עד לבחירות הבאות. בתחת של מי צריך לבעוט בשביל שמשהו ישתנה פה?

* גילוי נאות: הכותב אוהב ערבים**.

** כי הוא אוהב את כל בני האדם במידה שווה*** וכל החרא הזה.

*** לא יותר מדי, אבל מספיק כדי לא לרצות לדפוק להם או לעצמו את הראש בקיר. רוב הזמן.

נטוויז'ן

נכתב ב-11 בפברואר 2009, 1:54 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

5

קצת גשם, ואי אפשר להתחבר.

(פוסט זה נכתב מהסלולרי שלי)

שקר בחירות מספר 1

נכתב ב-9 בפברואר 2009, 2:12 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

4

"הנושא המדיני-בטחוני הוא המשמעותי ביותר לעתידה של מדינת ישראל"

אני לא יודע איך שוב ושוב מנתבים אותנו לשים את זה במרכז הדיון. זה באמת לא כ"כ חשוב. אפילו אם מחר חמאס וחיזבאללה (שהם, תכל'ס, "האויב" כפי שמציירים אותו במערכת הבחירות הזאת, ולא, נניח, סוריה ואיראן) פותחים עלינו במתקפה כוללת, זה לא איום לקיומה של מדינת ישראל. זה יהיה קשה ומאוד כואב, כן, אבל בוודאי לא הרסני למדינה.

דברים כמו הכלכלה, החברה והחינוך, יכולים להרוס אותנו בטווח של כמה עשרות מעטות של שנים, וזה, בניגוד לנושא הבטחוני-מדיני, כמעט וודאי. מה ישראל מייצאת חוץ מתפוזים? תוצרים של חינוך. מדע, טכנולוגיה, אומנות. אני מאמין שעם מערכת חינוך כמו שיש לנו היום (ועם הכיוון שאליו היא הולכת), ועם תפיסת צדק חברתי כמו שקיימת היום (ומונחלת לילדים שלנו), אין לנו הרבה סיכוי לשמור על רמה של מדע, טכנולוגיה ואומנות שיאפשרו קיום של מדינת ישראל גם בעוד 60 שנה. לפחות לא מדינת ישראל שכדאי לגור בה. ואם לא כדאי לגור בה, בשביל מה היא קיימת בכלל?

ואז המצב הבטחוני לא ממש ישנה.

תכל'ס, זה קצת כמו שכל הבנקים וחברות הסלולר מנסים להראות לנו שהם "אוהבים אותנו" ו"שם בשבילנו" וכל השטויות האלה, במקום להתחרות על פרמטרים אמיתיים. כי פרמטרים אמיתיים אפשר להשוות, ואז צריך באמת להתחרות, ולהתאמץ לחדש ולייעל (לייעל באמת, לא לפטר עובדים כי זה נראה טוב בדו"ח ההוצאות), והרבה יותר פשוט לעשות קרטל סמוי (או לא כ"כ סמוי) ושכל החבאות יהיו בעצם (כמעט) זהות. דבר דומה קורה עם המפלגות הגדולות. כולן בעצם כמעט זהות, אז הן מתחרות על דברים שאי אפשר ממש לבדוק ולהשוות.

פיכס.