Eesh.net
ההרהורים שלי על תשומת לב לפרטים הקטנים - המשך - הרחבה על נקודות המבט של אנשים למציאות


בתגובה לדבר השני שכתבתי על הפרטים הקטנים, ידידה שלי ביקשה ממני להרחיב על אחת הפסקאות שם, על יחסים בין-אישיים. זו תגובתי:

במהלך חיי והמפגשים שלי עם אנשים ועם אנשים שנמצאים בקונפליקט עם אנשים אחרים, יצא לי לשים לב שהמון פעמים אנשים לא נותנים את דעתם בכלל לאיך שהאחר רואה את המצב, מה שמחריף את הוויכוח. אם את מנסה לשכנע אותי במשהו ולא מנסה לראות את זה דרך העיניים שלי, אז קודם כל, מה שאני מסביר לך על דעתי (המנוגדת לשלך, בדוגמא פשטנית זו) יישמע כמו שטויות, ובנוסף, מה שאת אומרת לי לא יתקבל אצלי בכלל כי זה יישמע לי כמו שטויות ולא יתאים לתמונת המציאות שלי.

אנשים נוטים לפעול לפי היגיון, גם במקרים שהם מתנהגים בצורה לא הגיונית. השאלה היא רק באילו נתונים אתה מזין את ה"מנוע" של ההיגיון - וכאן זה שונה בין אנשים, ובין מצבים, ובקיצור - בין הסתכלויות על המציאות. הרי כשאת עושה משהו מתוך שינה כשאת בדיוק מתעוררת, הוא נראה לך הגיוני לגמרי, ואחרי שאת מתעוררת לגמרי, את שואלת את עצמך מה לעזאזל עבר לך בראש. זה גם מקרה של תפיסת מציאות שונה, בינך ובין עצמך. את יכולה אולי להבין את עצמך, אבל יותר קשה להבין אנשים אחרים, ויותר מזה, קשה יותר לתפוש את העובדה שאנשים אחרים ניזונים מעובדות שונות וניסיון חיים שונה משלך, ובאים מחינוך ורקע שונה משלך, ולכן מסתכלים על אותם נתונים "יבשים" שונה ממך.

יצא לי לראות את זה המון בצבא, בכל מני ויכוחים. לצערי לא עולה לי אף דוגמא בראש, אבל הרבה פעמים יצא לי להגיד לשני אנשים שהתווכחו לידי ששניהם צודקים, פשוט כי בהרבה נושאים, "צודק" זה עניין יחסי (יש גם הרבה נושאים שלא, אבל יש הרבה שכן). נראה לי שככל שנושא הוא מורכב יותר ויש יותר נקודות לנתח בו, וגם ככל שהוא יותר אישי וקרוב יותר לרגש או לנושאים של מוסר (שזה משהו מאוד אישי), ככה יש יותר אפשרויות ללהיות צודק בו זמנית בשתי דיעות שונות ואולי סותרות.

זה בולט במיוחד בנושא הרגשי. למשל, כשהבחורה האחרונה שיצאתי איתה החליטה שהיא לא רוצה להמשיך בקשר שלנו יותר, המוח שלי רץ במעגלים בניסיון להבין איך זה הגיוני, כי לפי כל מה שאני ראיתי, וכל מה שאני הרגשתי, וכל מה שנראה לי דרך נכונה במצב כזה בחיים, להמשיך בקשר היה הדבר הנכון. אני הכנסתי את תמונת המצב שלי, שכוללת את הציפיות שלי ממנה ומקשר רומנטי, וכוללת את מה שאני מרגיש, ואת מה שהיא אמרה שהיא מרגישה, ואת הדעות שלי לגבי המהות וההתפתחות של קשר רומנטי ל"מנוע ההגיון", וקיבלתי תוצאה שאומרת להמשיך.

היא, מצידה, ראתה דברים אחרים. אני לא יכול לדעת באמת מה היא הרגישה כי אלו לא דברים שאפשר לבטא במילים בצורה מספיק מדויקת, אבל אם הבנתי אותה נכון אז יש לה דעות שונות בקשר לצורת התפתחות של קשר, ואולי יש לה גם ניסיון אחר משלי שעיצב את הדעה הזו, וגם אי אפשר להתעלם מזה שאולי היא לא מרגישה כמוני (למרות שלפי כל הסימנים החיצוניים הנחתי שהיא מרגישה כמוני). הבעיה שלי היה נורא קשה לקבל את האפשרות הזאת, כי מה שאני הרגשתי וחשבתי והמסקנה שהגעתי אליה נראתה לי בוהקת כ"כ חזק בתור האמת האוניברסלית, שהייתי ממש צריך להזכיר לעצמי חזק את כל מה שאני חושב על נקודות מבט שונות בחיים כדי לנסות להבין את זה.

או, למשל, ניקח זוג היפותטי כדוגמא לאי-הבנה קלאסית. הוא אומר לה שהוא יתקשר עוד 5 דקות, ושוכח. מנקודת מבטה, ממה שהיא יודעת מניסיון החיים שלה, ומהדעות שלה על מה מוסרי, מה התנהגות נכונה בין בני זוג וכו', הדבר הזה מראה על חוסר אכפתיות ושהיא פחות חשובה לו. מבחינתו, זה דבר נסלח שקורה לו עם הרבה אנשים וטבוע באופי שלו, והוא לא מקשר אותו עם חשיבוּת, או עם אכפתיות, אלא פשוט נובע מחוסר ריכוז ויותר מדי דברים על הראש (שזה לדעתי מה שגורם לרוב הדברים שאנשים צעירים שוכחים - לחץ), והוא לא התכוון לשום דבר רע, כי לא להתקשר בחזרה בכלל לא היה משהו שנעשה במחשבה מראש אלא מתוך שיכחה.

מקרה כזה יכול לגרום לוויכוח אם כל צד יראה רק את איך שהוא מסתכל על העולם. היא תראה בזה עלבון, הוא לא ייַחס לזה משקל, ואז כשהיא תייחס לזה משקל, הוא יתעצבן עליה שהיא עושה הר מעכבר.

אני יכול להגיד שהיא באמת עושה הר מעכבר, ואני יכול להגיד שהוא באמת מגלה חוסר-רגישוּת, ושתי ההצהרות האלו יהיו נכונות ולא נכונות בו זמנית ובאותה מידה, מכיוון שהן תלויות בנקודת מבט ובאיך שאתה חושב שאנשים צריכים לקחת אחריות על החיים שלהם.

אני משתדל לחיות את החיים שלי תוך לקיחת אחריות גם על ההבנה של אחרים. במקרה כזה, אם שניהם היו עושים ככה, היא לא היתה נעלבת, כי במקום לראות את המעשה שלו דרך העיניים שלה כשהיא מנסה לפענח כוונה כדי להחליט על תגובה רגשית (באופן בלתי מודע כמובן), היא הייתה רואה את זה דרך עיניו שלו. תלוי כמה טוב היא מכירה אותו, אבל בואי נניח שמספיק טוב כדי לדעת שהוא עסוק ושהוא נוטה לשכוח דברים, ואז היא היתה יכולה להגיד לעצמה "זה מפריע לי, אבל סביר שהוא לא התכוון לכלום אלא פשוט שכח, הוא עדיין אוהב אותי וחושב עליו וכו' וכו'", ואז לא להתרגז עליו ולהגיד לו את זה אח"כ, עם שימוש בשתי נקודות המבט בהסבר שלה אליו כדי לוודא שהוא יבין.

הוא, מצידו, כשהיא היתה אומרת לו שהיא נפגעה מזה שהוא שכח, היה מבין שהיא רואה את זה כעלבון כי ב"קוד האתי" שלה מוגדר שלהתקשר בחזרה זה חשוב מאוד, והיה מסביר לה את נקודת המבט שלה ואת שלו כך שהיא תבין מאיפה הוא בא ושהוא כן חושב עליה.

כמובן שכאן נכנס קטע של מה עושים עכשיו, ואם זה עדיין מפריע לה אז אולי הוא צריך לנסות יותר, ואם זה קשה לו אז אולי היא צריכה להתפשר על צורות אחרות שהוא מראה לה שהיא חשובה לו, ועוד ועוד, אבל זה מה שנקרא "אני מסיפור אחר". הפואנטה שלי היא ההבנה.

יש שיאמרו שזה רובוטי, ושלהיגיון ולרגשות אין מקום ביחד, ושזה לא טבעי ושזה הדחקה, אבל אני חושב שזה לא מדויק. ההיגיון והרגשות לא נלחמים זה בזה במצב תקין, הם משלימים זה את זה. רוב הרגשות מבוססים איפשהו על היגיון, כמו שהדגמתי למעלה. כשמשהו מגעיל אותנו, יש לזה בסיס הגיוני. כשאנחנו כועסים ממשהו, יש לזה בסיס הגיוני. יש גרעין של היגיון שמצית את הרגש, ויותר מזה, יש מערכת היגיון שקובעת איזה רגש יקום כתגובה לאיזה מקרה, הרי לכעוס כי מישהו דפק לך את האוטו זה לא משהו אוטומטי, זה לא יש מאין, וזה לא בא מאלוהים - אתה כועס כי הוא גרם לך נזק שלא בצדק, או משהו כזה. אפשר לפרק את זה. אפשר להבין את זה. זה אמנם אינסטינקטיבי ומיידי וכמעט בלתי-מורגש, אבל זה שם. ואפשר לשנות את התגובות הרגשיות שלנו לדברים, ואם נרגיל את עצמנו לחשוב גם מנקודת המבט של אחרים כשאנחנו מגיבים באופן רגשי, ואולי לרסן את הרגשות שלנו, זה ייכנס לנו למערכת באופן טבעי ונהפוך לאנשים מתחשבים יותר, ושמחים יותר (כי יהיו לנו פחות קונפליקטים מהסוג המתסכל ביותר). זה הגרעין האמיתי של התחשבות, לדעתי. לא לעזור לזקנה לחצות את הכביש, אלא להבין לליבו של חברך, גם כשאתה לא מסכים איתו. וזה המפתח לחברה בריאה, גם במיקרו וגם במאקרו, ואפילו ביחסים בין מפלגות ומדינות. הבעיה היא שכמו שיש אנשים שינצלו אותך אם תהיה מתחשב, גם ברמת המאקרו זה קיים, רק עם סיכוי של 99% ולא של 5% כמו ברמת הפרט. אם מדינה תהיה מתחשבת כלפי טרוריסטים לוחמי חירות (שזה אותו דבר מבחינה מילונית-הקשרית-חברתית, צד אחד קורא להם ככה והשני קורא להם ככה) כי היא תסתכל על זה מהצד שלהם, היא לא תאריך ימים. אבל כמו כל דבר בחיים, צריך איזון, ואני חושב שבמדינת ישראל לא היה מזיק קצת יותר הסתכלות מהעיניים של הצד השני, וגם אצל האמריקאים, נגיד.



Valid HTML 4.01!