הנקודה העיקרית של מה שאני אומר- להם, ל"עם", בניגוד לאנשים הרשמיים המייצגים את המדינה, מותר להתבכיין. בשביל זה הם פה. ומכיוון שהם ה"עם", והם הרבה ,אי אפשר להתעלם מהם כל כך בקלות.

מבחינתי, כל מה שכתבתי עכשיו מסתכם בהכרה שההסבר "הצבא שחרר את האנשים הללו ולכן הם לא משתמטים" הוא בתכל'ס לא יותר מבריחה לפתרון סמנטי (מוצדק בהחלט). כי בסופו של דבר, האנשים מגחכים בזעם ואומרים "יופי, אבל כולם יודעים שמרינה וכל החברים המחורבנים שלה מורחים את הקב"ן", ולאף אחד מהם אין זין להתחיל להגיש תביעות על קב"ניסטים מדומים (אם בכלל אפשר לעשות דבר כזה). אז הם "יודעים את האמת", ולכן יש בהם זעם שאי אפשר להרוג באמצעים הסמנטיים הללו.

והאמת האמיתית מהי? בתכל'ס? שגיוס חובה זה רעיון דפוק להחריד, וצה"ל לא צריך כל כך הרבה חיילים (את התפקיד שאני עושה בשלישות, שנחשב לרציני ואחראי, יכלה להחליף תכנת מחשב משוכללת שהממר"מניקים והלש"ם וכל אלו יכלו להמציא ב…חצי שנה? ובכך לחסוך מדור שלם של שלישות שטותית. ואני עושה תפקיד חשוב, איכשהו, כאמור. הבזבוז בצה"ל עצוב ומחריד).

מה שכן, אני חייב להתלהב מהאבחנה שאתה מעלה בסוף, לגבי זה שנהיה קטע כזה שלסבול בצבא זה אשכרה ערך עליון. השירות שלך זה לא לישון כל הלילה ואז מקפיצים אותך לפעילות? יצאת גבר. אתה ג'ובניק עם שעושה 8:00-17:30? חרא שכמוך, איך אתה לא מתבייש. לגבי זה אני מרגיש בכלל ווייבים נוראים מהטרנד הנבער הזה של ה"משתמטים": "כן! לא חייבים להשתמט! אפשר גם להיות ג'ובניקים! כאילו, טוב, אתם לא רוצים לרוץ בג'בלאות, נניח, אז תשבו במשרד לפחות או שתהיו נהגים או אפסנאים וכו'. זה נורא קרוב להשתמטות אבל יש לכם גושפנקא שעשיתם צבא.

~אייקוןמקיא~

בקיצור, כנזכר לעיל, יאללה, זדיינו.