תגובות לפוסט: "הסיבות להתכווצות השמאל הישראלי"

מאת: עומר מוצפי

עומר מוצפי — Wed, 01 Jul 2009 16:55:11 +0000

יש הסבר מאוד פשוט. זה שנים רבות שפוליטיקאים ישראלים נכנסים לקונצנזוס רק אם הם מבטיחים מדיניות שהיא בלתי אפשרית לטווח הארוך: גם שלום, גם בטחון, גם כיבוש. אבל כשפוליטיקאי מתיישב על כס ראש הממשלה, הוא רואה שאי אפשר לאכול את העוגה וגם להחזיק אותה שלמה. כולם מוצאים פשרות גרועות ומאבדים את השלטון. העניין הוא שהציבור לא משנה את דעותיו (למה לו?), רק הפוליטיקאים (כי הם צריכים ליישם את המדיניות). מה שקרה הפעם הוא דוגמא מצויינת: הציבור בוחר פוליטיקאים ימניים (בדרך כלל ברוב קטן), הם זזים שמאלה ונופלים, השמאל מתגייס להצביע עבורם וזונח את המפלגות שלו, אבל הימין לא נותן להן קול אחד. כך הימין לשעבר משתלט על הכנסת – אופוזיציה וגם קואליציה.
עוד עניין ששכחת הוא זיופים. אנ י חותם לך שכל בחירות יש 1-2% זיופים (הייתי בקלפי, ראיתי מה הולך שם). וזה לא מצביעי שמאל. כך שם הבחירות צמודות, הימין תמיד ינצח בהן.

מאת: לירון

לירון — Fri, 13 Feb 2009 09:41:16 +0000

אני לא אומר שהם צריכים להגיד "אני ואני ואני". זה לא לדעת לייחצן. זה ליחצן גרוע. יש דרכים לעשות את זה. הן בד"כ מסריחות קצת (כמו "לזייף" הדלפות ושטויות כאלה), אבל אפשר למצוא דרכים. ובהנחה שלמפלגה יש אינטרס להבחר מחדש, ולח"כ בפרט, זה בהחלט כן חלק מהתפקיד שלו, עצוב ככל שזה יהיה.

מאת: זליג

זליג — Fri, 13 Feb 2009 09:30:15 +0000

הפיצול הוא באמת מזעזע. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות כשראיתי שעלה ירוק אשכרה התפצלה לשתי מפלגות (בסוף צחקתי, זה הזכיר לי את הסצינה מבריאן כוכב עליון עם ה-Judea's People Front וה-People Front of Judea).
חשוב מאוד לאחד מפלגות בארץ, אבל מי יסכים לזה? הרי ספק אם עלה ירוק אי פעם יכניסו חבר כנסת לכנסת, וכל אחד רוצה להיות ח"כ. זו עבודה מושלמת – אתה לא עושה כלום, מקבל ים כסף ואם אתה לא נבחר יותר לעולם מקסימום תקבל פנסיה יפה מהמדינה. The perfect crime.

מאת: איתמר

איתמר — Fri, 13 Feb 2009 07:38:11 +0000

גולת הכותרת הוא דווקא הסעיף האחרון שציינת.
אני חושב שאחד המרכיבים החשובים בכישלון המתמשך של מרצ הוא הקיבעון המוחלט בו היא נמצאת מאז 1992. הם ממשיכים לדבר על שלום, תהליך מדיני ו"לעצור את הקיצונים" אבל הם לא שמים לב שזה כבר לא מעניין את אף אחד. זה משול לזמר שמתחיל את ההופעה עם קהל גדול, והוא ממשיך בהופעה לאורך שעות על גבי שעות וגם חוזר על אותם השירים שוב ושוב ולאט לאט הקהל הולך ונוטש את האולם אבל הוא ממשיך בשלו עד שלא נשאר לא צופה אחד בקהל.
ה"שמאל" הוא לא איזו קבוצה מוגדרת של אנשים שפשוט בחרה להצביע הפעם למפלגות אחרות. לקהל הבוחרים אין "מצע" קבוע. בכל נקודת זמן מעניין אותו משהו אחר. המטרה של המפלגות היא למצוא את הנושא החם שמעניין את הקהל ולהתביית עליו. כך עשה ליברמן הפעם, הגמלאים בבחירות הקודמות ושינוי בבחירות שלפני כן. מרצ מנגנת את אותו ניגון מתקופת הזוהר של ממשלת רבין ובכל מערכת בחירות היא מאבדת יותר ויותר מאזינים.

עוד דבר שאני פשוט לא מבין, למה מרצ היא לא "המפלגה הירוקה"? למה אנחנו צריכים שתי מפלגות ירוקות חסרות נסיון ועוד מפלגת סטלנים אחת? למה לא ניתן למצוא לכולם בית במרצ?

מאת: זליג

זליג — Thu, 12 Feb 2009 22:48:15 +0000

פוסט יפה, מעניין ורלוונטי. רק רציתי להעיר דבר קטן: לדעתי לא הוגן כל כך לדרוש מחברי הכנסת שיידעו ליחצ"ן את עצמם במידה רבה. זו לא העבודה שלהם, וכל חבר כנסת שילך לכל העיתונים ויגיד "אני עשיתי" ו"אני חוקקתי" ייראה כמו פלצן אגוצנטרי חסר בושה, ובצדק. בלינק הזה: http://hadash2009.org.il/parliament תמצא את פעילותה של חד"ש בכנסת היוצאת. יש הרבה מאוד חוקים סוציאליסטים ואנושיים שעברו (או עברו קריאות שונות), ואלו הם חוקים שאני מוצא מאוד רלוונטיים ומאוד חשובים. זהבה גלאון חוקקה חוק בזמן הנכון, כשעין הציבור נחה על הקופאיות המסכנות בסופרים. אז התקשורת כסתה את זה, ואת הצעות החוק של דב חנין לא. זה לא הופך את חוק הדוורים שלו או את התיקון לחוק ההסעה הבטיחותית לילדים נכים לפחות חשוב.

מאת: אורן

אורן — Thu, 12 Feb 2009 22:01:13 +0000

היי,

לגבי הפיצול: גם עירא בדיוק כתב על זה וחישב. http://ira.abramov.org/blog/2009/02/12/i-did-not-steal-your-votes. אמרת שאולי מרצ הייתה מכפילה את כוחה, אבל ברור שלא *כולם* היו מצביעים לאותה המפלגה, וזה היה במקרה הטוב מחזק כל מפלגה במנדט אחד. שזה לא משהו.

יתר אידיאליזם והתפשרות: אני לא אוהב את הגדרת ה"יתר". אני הצבעתי לתי"מ, ואני חושב שהתפשרתי שם על ראש מפלגה דתי שכנראה לא יפעל רבות למען תחבורה ציבורית בשבת או הגבלת ילודה. אבל יתר המפלגות כפי שהן כיום, פשוט כלל אינן מדברות אליי! והרבה מכך מהסיבה שציינת בהמשך – כולן מתמקדות בסוגיה הפלסטינית, ומתעלמות מסוגיות אזרחיות. אני מסכים איתך במאה אחוז בנושא הזה. לבחור בהן זו לא התפשרות, אלא בחירה במשהו שאני לא מאמין בו.

לגבי חברי כנסת בולטים מהשמאל ("בולטות ציבורית"): אני חושב שראוי היה לציין את שלי יחימוביץ', שבניגוד בולט לרוב חברי הכנסת האחרים גם עושה הרבה למען החברה במדינה, וגם מפרסמת את עשייתה באינטרנט (בצורת בלוג וניוסלטר) באופן לא רע. ברור שיש מקום לשיפור, אבל בכנסת בה יש 3 חברי כנסת שבאמת מעדכנים את הציבור בעשייתם, היא ראוייה לציון. ממליץ להרשם לניוסלטר שלה גם למי שלא אוהד אותה כל כך.

יחד עם דבריך, אני חושב שה"שמאל החדש" חייב לשים דגשים אזרחיים הרבה יותר, קצת כפי שעמיר פרץ ניסה ואיכזב, והרבה כפי שתי"מ ניסתה. לדעתי צריכה לקום מפלגה חדשה (אפשר לקרוא לה "עבודה") סביב אנשים כמו יחימוביץ', פינס וערן בן-ימיני.