אפתח בהצהרה: עשיתי שירות מלא בצה"ל, שירות קבע של חצי שנה, וגם מילואים. אני לא כותב כדי להצדיק את עצמי, אלא חולק עמכם את דעותיי האובייקטיביות, עד כמה שהן יכולות להיות כאלה.

מנסיוני הצבאי, אין לצבא מה לעשות עם אנשים שבאמת לא רוצים להיות בו. הצבא מלא בחיילים שרק מעבירים את הזמן עד השחרור, ועולים לצבא באוכל, נסיעות, ציוד ושאר משאבים, שבראשם כמובן הזמן של המפקדים שלהם – לרוב יותר זמן ניהול מושקע בחייל כזה מאשר זמן עבודה שהחייל מפיק. ופה אני מדבר על אנשים שלא ממש שנאו את הצבא, רק לא היה בזין שלהם לעבוד. לא אנשים שטרחו לנסות להשתחרר, או להוציא פטורים, וכו'.

כל האנשים האלה שיוצאים על קב"ן, האמת, אין לרובם מה לחפש בצבא. יש פה ושם כאלה שהם מוכשרים וחכמים והיו יכולים באמת לתרום, אבל כנראה שרובם היו מבלים את השירות בלהיות ממורמרים ולבזבז משאבים. תגידו עד מחר שזה לא בסדר (ואני אסכים), אבל ככה זה. צריך לפתור את הבעיה הזאת, לא פשוט להגיד "תפסיקו לתת להם פטורים". צריך לתת להם תמריץ לרצות לשרת.

אני לא יודע מה יהיה תמריץ טוב – אולי שכר גבוה יותר לחיילים, אולי תנאים טובים יותר לחיילים משוחררים, אולי יותר קורסים והכשרות – קטונתי. אבל מה שבטוח זה שהצבא לא צריך עוד חיילים בטלנים מיותרים שישאבו ממנו משאבים. יש מספיק אנשי קבע בטלנים, שכל אחד שואב משאבים (וקפה שחור) כמו עשרים חיילים בטלנים בשירות חובה.

אבל מה עם המוטיבציה של החיילים שכן מתגייסים ועושים שירות צבאי מלא וקשה ומעייף? הם לא ירגישו פראיירים? קודם כל, מילה אליהם: תאמינו לי שעדיף לכם לא לשרת עם מי שלא בזין שלו לשרת. זה מייגע ומבאס הרבה יותר מאשר שהוא יישאר רחוק מכם. עכשיו, בלי קשר לזה, כן, הם עלולים להרגיש פראיירים, וקצת בצדק: למה אדם כלשהו פטור משירות רק כי לא בזין שלו? זה אכן לא צודק. אז מה עושים איתם? יש אפשרות אחת שהיא באמת לתת הטבות לחיילים (בשירות ומשוחררים), הטבות שלא יוענקו למשתמטים. השאלה היא איזו הטבה תהיה מספיק שווה בשביל לפצות על פאקינ' 3 שנות שירות צבאי, שנופלות בדיוק על השנים הכי טובות שלך, ושגורמות לזה שכשאתה בא ללמוד באוניברסיטה אתה לא זוכר מה זה נגזרת, למרות שבתיכון עשית את זה בקלות, שלא לדבר על אינטגרל (סיפור אמיתי). אני לא יודע איזו הטבה תהיה מספיק טובה. שוב, קטונתי.

יש תמיד הצעות לשלול מהמשתמטים כל מני זכויות, וזה מגעיל אותי. הם לא פחות אזרחים במדינה ממני, השירות הצבאי לא מגדיר מיהו אזרח. יתרה מזאת, "לפי הספר" זה בכלל לא באשמתם – הצבא דוחה אותם. אולי לבקשתם, אבל זה עדיין הצבא שדוחה אותם ולא ההפך (ונתעלם לרגע מהמיעוט הזניח שאצלו זה לא ככה). אם ישתנו החוקים והנהלים כך שיהיה אפשר להבדיל בכלל, אולי יהיה טעם לדבר על זה, אבל גם אז אני אחשוב שזה מגעיל. אתם רוצים? תשפטו אותם, תענישו אותם כמו שמענישים על כל עבירה אחרת, הם ירצו את עונשם ויחזרו להיות אזרחים מן השורה. אבל אני קופץ קדימה.

אז מה כן? נראה לי ששירות חלופי אזרחי כלשהו הוא התשובה. לא חסר מה לעשות במדינה שלנו בתחום האזרחי. אפשר אפילו לעשות מין "עתודה אקדמית" שבה הם יורשו ללמוד באוניברסיטה ואז יתחייבו לכמה שנות עבודה "נדרשת" כלשהי בתחומם, בשכר דומה לחיילים. אני בטוח שיש משרות לאקדמאים במשק שקשה למלא, או שאפשר למלא רק בגרועים ביותר, כי הן כ"כ לא נחשקות.

בכל מקרה, הדבר שהכי מפריע לי בדיון הזה היא השנאה. אני עבדתי מאוד קשה בשירות שלי (נכון, זה היה מול מסך ומקלדת ולא רצתי בשמש ובגשם, אבל זה לא אומר שאפשר לזלזל בזה. ומי שהכיר אותי בתקופת הצבא יודע שעבדתי מכל הלב), ואין בי כעס או קינאה על מי שלא שרת בצבא. אני לא מבין למה שיהיה. אולי הכועסים חושבים שאם המשתמט היה משרת בצבא, השירות שלהם היה יותר קל. אני בכלל לא יכול להעלות על דעתי מחשבה כזו, גם כי אני יודע איך מערכות שמנות כמו הצבא עובדות, וגם כי אני יודע שאני יצרתי לעצמי הרבה מהעבודה, יזמתי פרויקטים להרים, קורסים להדריך, תוכנות לכתוב, שרתים להתקין וכו', ועדיין הייתי עושה את זה גם אם היו עוד 3 אנשים נוספים בתפקיד שלי. מי שהיה רובוט שרק מחכה לפקודות, או לחלופין מישהו שיוזם, אבל נותן את העבודה לאחרים (קוראים לזה "קצין", לא?), אני סוג של מרחם עליו מסיבות אחרות.

מה דעתכם?

נ.ב. שלא לדבר על זה שצעד שיעלה את שיעור המתאבדים בצבא – לא שווה את זה. כבר עכשיו יש יותר מדי. (הצהרה כזאת היא לא חוכמה, כי על כל מספר שתגידו אני אגיד שזה יותר מדי, ואהיה צודק).