אני חייב לפתוח בהערה: אני לא כ"כ מתעניין בפוליטיקה; מעולם לא חשבתי שאני אכתוב כ"כ הרבה בנושא בבלוג.
ולעניינינו: ראיתי את הכתבה הזאת ב-ynet, על המודל האוסטרלי שכ"כ רוצים ליישם בישראל, ועל איך שהוא נכשל.
לדעתי, גם העניין הזה נובע מטעות תפישתית קפיטליסטית, שאומרת שכוחות השוק תמיד יכווינו הכל בצורה הטובה ביותר, מה שהתברר כלא נכון.
יש מערכות שאמורות להיות "בהפסד": מערכת הרווחה, מערכת החינוך, מערכת הבריאות אולי גם (זה מוטל בספק, אבל כנראה שכן). הן לעולם לא יממנו את עצמן, ובטח שלעולם לא יכניסו כסף ישירות לקופת המדינה. כשמסתכלים עליהן כאיים מבודדים, לכאורה הן נטל מיותר על המדינה. זו הסתכלות של ביזנס. חברה, כשיש לה מחלקה שלא מרוויחה, סוגרת את המחלקה הזאת. מעטות החברות שמשכילות להשקיע בדברים שיניבו פרי עוד שלושה עשורים. לעזאזל – אפילו פטנט פג אחרי 25 שנה, אז למה להשקיע בזה? איך נרוויח?
מזל שהמדינה היא אינה חברה מסחרית, בעלת מטרות רווח, ולכן יש לה את היכולת להסתכל על התמונה הכוללת (או לפחות אמורה להיות לה) – יש מקומות שבהם אתה משקיע היום (משקיע, זה לא "לבזבז"), וקוצר את הפירות מחר. המחר הזה הוא "מחר" פיגורטיבי – הוא יכול לבוא באמת מחר, הוא יכול לבוא עוד שנה, והוא יכול לבוא גם עוד 50 שנה. בתחומים שאני מדבר עליהם, כמה עשרות שנים זה סדר הגודל הרלוונטי.
מערכת החינוך היסודי עד התיכוני חיונית, כי בלעדיה כולם יהיו מטומטמים (לא רחוק ממה שקורה היום). אני לא אכנס לחשיבות של כל מקצוע ומקצוע…
מערכת ההשכלה הגבוהה מאפשרת ייצור של הייצוא הכי חשוב שלנו – ידע. וזה רק הצד ה"פרקטי" שלה. גם כאן, אני לא אכנס לחשיבות של מקצועות כמו ספרות והיסטוריה ומה לא, כי יש מי שיעשו את זה טוב ממני.
מערכת הבריאות מאפשרת לאזרחים להמשיך לחיות ולהיות פרודוקטיביים, ובכך גם מעשירה בעקיפים את קופת המדינה (אזרח יצרני משלם מיסים), וגם, וזה הכי חשוב, תורמת למטרת המדינה – לדאוג לרווחת כל אזרחיה.
מערכת הרווחה, בדומה למערכת הבריאות, מאפשרת לאנשים להתפתח ולשרוד גם כשהם לא יכולים לעשות את זה בכוחות עצמם. כאן, מבחינת ההשקעה, אני חושב שזה ניכר בעיקר בדור שאחרי – רוב הנסמכים ה"כבדים" של מערכת הרווחה הם אולי (רק אולי! לא בדקתי) אנשים ש"לא יצא מהם כלום", אם לנסות לחקות את המחשבה התועלתנית והגסה, אבל אם תדאג שהם יוכלו לגדל ילדים "טובים", אז מהילדים יוכל "לצאת משהו". וחוץ מזה, שוב, מטרת קיום המדינה היא לדאוג לאזרחים שלה. לא צריך תירוץ נוסף בשביל זה.
כבר כתבתי משהו על זה שהמדינה מתנהלת כמו עסק עם מטרות רווח ושזה מעצבן אותי. אני יודע. ואני כותב על זה שוב כי זה ממש מעצבן אותי.
וככה, בגדול, בקשר לחינוך ולימוד – כשהייתי בצבא, בין שאר תפקידיי, גם הדרכתי בקורס אחראי מחשוב. כשהדרכתי, עשיתי להם טרור, והתעקשתי ללמד אותם גם דברים שהם כנראה לא ישתמשו בהם לעולם, שמהווים רקע להתפתחות של המערכות שהן היו צריכים לתמוך בהן, החל מחומרת PC, דרך DOS, ועד גרסאות שונות של ווינדוז ואופיס. גם כשהייתי מעורב בתכנון של קורסים אחרים, התעקשתי שמי שמעביר שיעור על משהו חייב לא רק להכיר אותו על בוריו, אלא לדעת שתי רמות מעבר לזה. למה? לכאורה, אין סיבה. אבל האמת היא שידע אנושי זה לא משהו שאפשר לתחום בדיוק בקו, ולהגיד מה אתה יודע ומה לא, וגם, זה לא משהו שאפשר לעשות לו Copy & Paste מאדם אחד לשני: בכל הסבר, משהו נאבד. אם אדם שאינו בקיא בכל רזי החומר יסביר לך משהו, גם אם הוא קרא את הספר הכי טוב, אתה לא תדע טוב. אתה תדע בערך, בקווים כלליים.
זה נכון לא רק בלימוד ובהדרכה – זה נכון גם בחיים. יש אנשים שדואגים למחוק מהמוח שלהם כל פריט מידע שלא נראה להם רלוונטי לחיים שלהם. הם טועים טעות אסטרטגית: קודם כל, אתה לא באמת יכול לדעת מה רלוונטי לחיים שלך כרגע, כי אתה אף פעם לא מודע לכל התהליכים ותת-התהליכים שמתרחשים, וכמובן שאין לך שום סיכוי לדעת מה יהיה רלוונטי בעתיד, כי אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד (חוץ מאייזיק מנדז, אולי). נוסף על כך, יש מין אקסיומה, שידע הוא תמיד טוב. אפשר להסביר את זה בכך שאתה באמת לא יודע במה תיתקל מחר, ואפשר להסביר את זה בכך שידע הוא הדבר היחידי שאין לך הגבלות ממשיות על שמירה שלו, אתה לא צריך לשלם על אגירה שלו, הוא לא תופס מקום, ואף אחד לא יכול לקחת אותו ממך (חוץ מ-The Haitian, אולי). בתנאים האלה, זאת בהכרח טעות לא ללמוד דברים, אם אתה לא צריך לעשות מאמץ מיוחד כדי לזכור אותם, ולפעמים גם אם כן.
ככל שאתה יודע יותר, גם המחשבה שלך מתפתחת. אתה חושב על שיטות חדשות, חושב בצורות חדשות, מצליח להביע רעיונות יותר טוב, גם לעצמך וגם לסביבה. אתה הופך לאדם טוב יותר.
וזאת הסיבה שאין דבר כזה "נושא מיותר" בבית הספר. ולא צריך "לרחם" על התלמידים ולחסוך מהם חומר לימוד (ואני ממש לא מדבר על המיקוד). במקרה הזה, האנלוגיה הנכונה תהיה "חושֹך שבטו – שונא בנו".
