1. בחודשים האחרונים אני חש בעליה בכמות הספאם הישראלי. היום קיבלתי הודעה מצחיקה, שכותרתה "כל הפטרונות לבעיות למידה במקום אחד". כן, מפתיע, ספאמרים הם מטומטמים. מי היה מאמין.

2. אתמול ידידה שלי סיפרה לי על דייט שהיה לה עם בחור מאתר היכרויות כלשהו. הבחורה די גבוהה (1.70), ולא רוצה בנים בגובה שלה. הבחור כתב על עצמו באתר שהוא 1.80, אבל כשהם דיברו הוא אמר לה שהוא בעצם 1.75 ושמה שבאתר לא מדויק. לדעתי, זה כבר עושה אותו די מעפן, אבל בקטנה. היא יצאה איתו, והיא אומרת שהוא בדיוק בגובה שלה! אז אמרתי לה שאולי על ה-5 ס"מ הנוספים שאין לו הוא יספר לה רק בדייט השני, בשיטת ה"פעימות"*…
ואז אמרתי לה, תחשבי על איזה 5 ס"מ שלא קיימים הוא היה מספר לך אחרי זה…

* "פעימות" היה השם המכובס שנתנו להחזרת שטחים לפלשתינאים בשלבים באחת התכניות שהיו בשנים האחרונות.

שהן מאמינות באסטרולוגיה. מתחילות להגיד דברים כמו "המזלות שלנו מתאימים" או חרא כזה. זכותו של כל אחד להאמין במה שהוא רוצה, אבל זכותי לחשוב שזה מטומטם.

הייתי אפילו כותב "מטומטם פחד" או "מטומטם אש", אבל שנות ה-80 התקשרו וביקשו את הסלנג שלהם בחזרה… או לפחות אני חושב שזה היה הם, זה היה מספר חסום. אולי עבדו עלי?

אה, וגם: מה הקטע עם לא לשים תמונה? זה אומר, כמעט חד-משמעית, שאת מכוערת. אין מה לעשות. וכמובן, אם ב-2007 אין לך עדיין "תמונה במחשב", אז את סובלת מפיגור טכנולוגי קשה ביותר, וכדאי שתהיי ממש כוסית כדי לפצות על זה.

זה הולך לקרות! ההוכחה: תסתכלו מעל הטירה בצד שמאל של הכריכה של הספר הבא (והאחרון) של הארי פוטר, בגרסה הבריטית לילדים!

הנה האנטרפרייז! או שזה יותר דומה לוואייג'ר, קשה לי להחליט.

ולמי שלא יודע מה זה קרוס-אובר, אז מוויקיפדיה בעברית ובאנגלית.

באנגלית, Toga Party נשמע מגניב, אבל בעברית, "מסיבת תוגה" זה די עצוב.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3382962,00.html

תגובה מספר 20:

ברוכים הבאים לשעון הקיץ! אני רוצה לספר לכם על הקטע שלי עם זמן.

נתחיל מזה שדייקן – אני לא. מה זה לא? ממש לא. מה זה ממש לא? אני בכיף יכול לאחר בעשר דקות לשיעור סתם כי לא שמתי לב איך עובר לי הזמן בבוקר, או לאחר לפגישה עם חברים… אני לא מרגיש את זה יותר מדי, קשה לי מאוד להעריך כמה זמן לוקח כל דבר, ותמיד אני איכשהו שוכח איזה משהו שצריך לעשות לפני שאני יוצא, נניח, ואז יוצא שאני מאחר. אבל זה לא מה שרציתי לספר. רציתי לספר על הזמן.

עם כמה שאני לא דייקן, חשוב לי הדיוק של המידע שלפיו אני לא מגיע בזמן, שזוהי כמובן השעה. פעם הייתי ממש מדי שבועיים-שלושה מכוון את השעון שהיה לי (קאסיו דיגיטלי, כמובן) לפי המחשב (שמכוון משעון אטומי כלשהו באינטרנט), כי לשעון ההוא היתה סטיה של +-30 שניות בחודש, וזה מצטבר לדקות שלמות תוך כמה חודשים!!! אהבתי לדעת בדיוק מה השעה.

כיום אני קצת פחות לחוץ על זה, ונותן לשעונים לסטות בדקה פה דקה שם. זה לא שזה מעצבן אותי או משהו, אני סתם אוהב שזה מדויק, כי בשביל זה זה קיים, לא? אם השעה היא חמש אחה"צ ו-34 דקות, אז זהו השעה, לא "חמש וחצי", למרות שזה מה שאני אגיד. אבל אני צריך לדעת מה השעה בדיוק.

אז עכשיו, כשעברנו לשעון קיץ, ומחר אני לא צריך לקום מוקדם, ניצלתי את אורך-הרוח שיש לי לשטויות כדי להשקיע קצת: אחרי הרבה זמן שלא עשיתי את זה, כיוונתי את השעון (הדיגיטלי) שלי לפי האינטרנט, על השניה. מכיוון שהשעון שלי הוא מגניב במיוחד, יש לו גם מחוגים, אז גם אותם כיוונתי, אבל תוך כדי כתיבת הפוסט הזה הבנתי שעשיתי טעות של מתחילים: כיוונתי את המחוג של הדקות בדיוק על אחת השנתות, בעוד שמחוג השניות היה אי שם ברבע השלישי של השעון, מה שיצר מצב לא הגיוני שבו דקה מתחלפת לא כשהמחוג של השניות נמצא בחצות השעון. כמובן שתיקנתי את זה עכשיו…

במחשבים שלי, אני לא מכוון את השעה – היא מתכווננת אוטומטית מהאינטרנט. כדי שזה יעבוד, אזור הזמן צריך להיות מוגדר נכון. מכיוון שאני מעפן (אבל בעיקר בגלל שממשלת ישראל מעפנה), אני לא משתמש בהגדרת ה"שעון קיץ – כן/לא" של ווינדוז, אלא מעביר את המחשב ידנית לזמן בגדד. ככה השעון נשאר מכוון. אחרי זה, חיברתי את הטלפון שלי למחשב, ובעזרת תוכנה בשם Gammu סינכרנתי את השעה שלו עם המחשב (התוכנה הזאת עושה הרבה דברים אחרים, אבל לא כאן המקום להרחיב. בקיצור: מתקשרת עם הטלפון מהמחשב).
ובכלל שכחתי לציין שכשחניתי ליד הבית, העברתי את השעה בשני השעונים של האוטו (בלוח המחוונים וברדיו), וכשנכנסתי גם כיוונתי את השעון שתלוי במטבח. נראה לי שמחר, כשאכנס שוב לאוטו, אני אכוון את שני השעונים האלה מחדש… בטח יש שם סטיה של איזה חצי דקה. חבל.

ובונוס לקוראיי הנאמנים: השעון החתיך שלי!! (תודה, דנה )

והיום בפינתנו "דברים מהסוג שידעת שיש בוויקיפדיה אבל עדיין קשה לך להאמין"…

אני לא אוהב דברים דביקים. זה מגעיל. וזה גם כמעט תמיד יורד על הידיים והופך גם אותן לדביקות, ואז אתה מרגיש כמו איזה מצורע שאסור לו לגעת בכלום עד שאתה מוצא ברז.
אולי אני אקים כת, שתקדיש עצמה להעברת כל הדבקים מהעולם. יקראו לה "כת End Paste".

גרף שמתאר את הקשר בין המשיכה המנטלית, המשיכה הפיזית וסוג הקשר. פשוט גאוני!

ושימו לב שהוא גם אומר שיש קבוצה ריקה בשיא של המשיכה המנטלית והפיזית, שזה תואם את התאוריה שלי בפוסט על הפרדוקסוטאור.

לפני 20 שנה, אם היית רוצה להתקשר למישהו כשאתה באמצע נסיעה, היית צריך לעצור ולחפש טלפון ציבורי. היום, זו נראית דרישה מגוחכת – אתה פשוט שולח יד לסלולרי שלך, שיושב בדיבורית, ומחייג. גם באמצע הרחוב, גם בכל חור אחר. להגיד למישהו "אתה חייב לחפש טלפון כדי להתקשר" זה כמו להגיד לו להשתמש בחשבוניה. האמת, זה אפילו יותר גרוע, כי לדעת לחשב בלי מחשבון זה תורם למשהו בחיים, בעוד שללכת לחפש טלפון רק תורם לבזבוז זמן.

באותו אופן, לפני עשר שנים, אם היית רוצה לראות פרק של תכנית ששודר אתמול בארה"ב או אנגליה, היית צריך לחכות כמה חודשים (לפחות…) עד שאחד מגופי השידור יקנה את העונה, וישדר את הפרק, אם בכלל הם היו קונים אותו. או זה, או שהיה לך איזה קרוב משפחה או חבר בחו"ל שהקליט לך ושלח לך קלטות, אבל זה טירוף.

ושוב, באותו אופן – כיום, לדרוש ממני לחכות עד שאיזה מנהל של איזו חברה מחורבנת תחליט לקנות את הסדרה הזאת, ולשדר אותה, ועוד להיות מול הטלוויזיה בשעה שהוא קבע, או לזכור לשים את הוידאו (או הדיוידי) שיקליט… דרישה מגוחכת, מפגרת, ויותר מזה – בלתי אפשרית. כי מרגע שקיימת האפשרות, אי אפשר לדרוש את זה. ממש כמו לדרוש לא לדבר בטלפון הסלולרי.

החברות שמפיקות את כל התוכן הזה חייבות להכיר בזה שאנשים כבר לא מוכנים להתאים את עצמם ללו"זים שלהם – לא לתאריכי השידור ולא לשעות השידור. אין טעם להלחם בזה. צריך להתאים את עצמך. כשהטלוויזיה פרצה לשוק, תחנות הרדיו חששו מהמתחרה החדש, אבל בסוף הן ידעו להתאים את עצמן ולשרוד. "הוט" או "יס" לא יכולות לדרוש ממני לחכות עד שהן יואליו בטובן לקנות את "Heroes" ולהתחיל לשדר אותו (אני יודע שיס כבר התחילה), אני רוצה לראות את הפרק ששודר אתמול בארה"ב, אצלי היום, וב-2 בלילה, עם הפסקה של רבע שעה באמצע, סתם כי בא לי. פעם זה היה בלתי אפשרי. היום זה כבר לא. וזו המציאות.