בתגובה לשאלה על גובה המשכורת של מרואיינת, שפעם קיבלה הבטחת הכנסה, וכיום כבר לא זקוקה לזה:
"בוא לא ננקוט במספרים"
נכון גדול? למי שלא מתחבר לו בראש, היא התכוונה ל"ננקוב" אבל יצא לה "ננקוט", שזה מצחיק כי זה גם דומה בצליל, וגם זה כאילו כמעט מתאים למשפט, אבל לא ממש. 
הערה: הקליטה היתה גרועה ולכן ייתכן שהיא אמרה "ננקוב" ולא שמעתי, אבל אני די בטוח ששמעתי נכון.
שאלה זו מיועדת בעיקר, אבל לא רק, לדוברי עברית ישראלית כשפת אם:
אילו שתי אותיות אנגליות הייתם בוחרים כדי לכתוב את האות צ' (צָדִ"י, האות ה-18 באלף-בית העברי)? כי הרי באנגלית אין אות מתאימה. איך הייתם כותבים "צר" (narrow), למשל? באותו אופן שבעברית מחליפים את ה-X האנגלי ב"קס" או "כּס" (אם אתם מבוגרים).
אחרי שעניתם על זה לעצמכם, תשאלו את עצמכם: ומה אם המילה לדוגמה היתה "צְפִיָּה" (כמו "צפיה בטלוויזיה")? מה אז הייתם בוחרים? תקריאו לעצמכם את מה ש"כתבתם" באותיות האנגליות.
קיראו את ההמשך כדי לדעת מה יש לי להגיד על זה!
"It's easy to regret your awkward conversations but hard to regret the ones you didn't have."
עליתם עלי, זה לא היה פעם. זה היה ממש לאחרונה. אבל זה משפט ממש יפה ונכון.
ובלי קשר לאף חוויה שעברה עלי לאחרונה (באמת!), אבל רק כדי להזכיר לעצמי – אני לא יודע כשאנשים משקרים לי, כי אני לא חושד בהם בזה. בעיקר במי שקרוב אלי. זה כי אני בד"כ לא משקר, לא בדברים חשובים, ז"א. אני מספר הרבה שקרים לבנים קטנים, כמו כולנו, אבל בעניינים מהותיים אני בד"כ כן ותמים.
ובנושא אחר: אני שונא להיות מצונן. זו הפעם השלישית החורף הזה. לא יודע מה קורה לי.
איזה מגעילים:
"ספגטים" רעננה: עיוור עם כלב נחייה נשאר בחוץ
אין בושה לאנשים… אני לא חוזר לשם. נהגתי לקנות שם פעם בכמה חודשים, עכשיו הם יכולים לשכוח ממני, לפחות עד שהם יפצו אותו בצורה רצינית ויתנצלו בפניו.
לא ייאמן…
מה אני מחפש באישה? (זה קצת פוסט בשביל עצמי)
עריכה (מאוד) מאוחרת: קיבלתי תגובה לפוסט הזה, שעיקרה הוא שהפוסט מרתיע. אז הוא לא צריך להרתיע. זה שיש אידאל לא אומר שאין הרבה מרחב לפשרות סביבו. וזה שפוסט כתוב בצורה חדה כדי לחסוך 5 מילות הסתייגות לכל מילת תוכן אחת, לא אומר שהוא באמת כזה חד. אז אם מישהי קוראת את זה וחושבת שאני שמוק, זה סימן שהיא לא הבינה.
נתחיל מהשטחי: שתהיה יפה. זה מאוד יחסי, המשמעות האמיתית היא שאני אמשך אליה. זה גם משהו שמשתנה עם הזמן, לפעמים לוקח לזה זמן להתפתח (זה חלק מהבעיה בדייטינג). בגדול, אני אוהב בחורות עם חזה בינוני עד גדול, תחת עגול ויפה, בטן שטוחה, לא ממש משנה לי הגובה (למרות שאני די מעדיף מישהי לא גבוהה ממני, אבל זה לא דילברייקר, ואני גם לא נמוך מאוד – 1.70). לא אוהב שחיפות. לא שאני מחפש מישהי עצומה, אבל מה שאני אוהב זה מישהי שיש מה לתפוס אצלה, אבל פורפורציונלית. אני אוהב שיער ארוך, וכמה שפחות "אומנות גוף". מבחינתי "אומנות הגוף" הכי טובה זה body painting, כי זה מחיק, וגם זה אומר שהבחורה ערומה.
ועכשיו לדברים הבאמת קשים… אני רוצה שתהיה תהיה באותו ראש כמוני. זה משפט שלא אומר כלום כי עדיין צריך להגדיר באיזה "ראש" אני. אז… אני מחפש מערכת יחסים רצינית, לא זיונים אקראיים, למרות שאני לא מתנגד לזה כקונספט, זה פשוט לא יכול להחליף אהבה. עם זאת, אני ממש לא מחפש משהו כבד ולחוץ. אני בעד לצאת, לראות איך הולך, בלי להתעקש להכנס לכל מני הגדרות שרירותיות, לעשות מה שכיף. עם הזמן מגיעים באופן טבעי למצב יציב, וזה הכי טוב, בלי לחץ ובלי להכנס לתבנית מסוימת שלא בהכרח מתאימה לי ולה. אני יודע שאפשר להבין את זה בכל מני דרכים, אז: אני לא מתכוון שיש לי פחד ממחויבות או משהו, ממש אין לי בעיה עם זה, אבל יש לי בעיה עם "לשחק" תפקיד ולהכריח את עצמך להרגיש משהו או להתנהג איכשהו. זה מפגר. אם לא בא להפגש, לא נפגשים, אין מכסה שצריך להגיע אליה. אם לא בא לדבר, אז אומרים "לא בא לי עכשיו, מותק, נדבר מחר", זה לא אומר שלא אוהבים ושלא אכפת.
זה מביא אותי לנושא אחר – מישהי שלא תעשה דרמה מכל דבר. אני שונא את אלה שרק מחפשות (ומחפשים) איפה מנסים לפגוע בהן כל הזמן, זה מעצבן, ובמערכת יחסים תמיד יש דברים שיכולים להתפרש כעלבון. אם נקודת ההנחה שלך היא שהחבר שלך מנסה לפגוע בך, את מטורפת, או שאם הוא באמת כזה, אז את מטורפת כי איך הוא הגיע להיות החבר שלך בכלל?
אני גם חייב שהיא תהיה חנונית, שזה המילה שאני מעדיף על "גיקית". חסרה לנו מילה בעברית לזה, אני מודה. תסבלו, כלבים. כשאני אומר "חנון", אני מתכוון ל"גיק". אני רוצה בחורה עם גישה אינטלקטואלית לחיים, שדברים מעניינים אותה, שמתלהבת מיֶדַע ולא מטלנובלות, שאוהבת הומור מתוחכם (רצוי: משחקי מילים), ושיש לה זיקה כלשהי לעולמות שלי: מדע, מחשבים, וכו'. כזאת שיש לה אנגלית טובה, ולאו דווקא מהבית, אלא פשוט כי היא משתמשת בה הרבה.
חייבת להיות אשת שיחה. אתם מכירים את זה שיש רגע מת בשיחה, מהסוג הרע, ומנסים ממש חזק למצוא על מה לדבר? אז עם האישה האידאלית שלי זה לא קורה. ומי שחושב שזה בלתי אפשרי: באסה לך. יש כמה אנשים (ונשים) שאני מכיר שלעולם לא נגמר לי על מה לדבר איתם, והשיחה זורמת ומתפתחת וכיף. זה משהו שחייב להיות עם בת-זוג, כי אי אפשר להזדיין ולאכול כל היום, לא?
אז כן, זיונים ואוכל. אבני יסוד חשובות, ללא ספק! אין מערכת יחסים בלי סקס. נקודה. כן, כל הגברים חרמנים, חושבים רק על סקס, בלה בלה בלה, אם את חושבת שסקס זה "הדבר של הגברים", ואת שוכבת עם בן הזוג שלך רק כי "צריך", אז אולי את מאוד נחמדה, אבל למיטה שלי לא תגיעי. לא אשמתך, זה פשוט לא יעבוד. תתקשרי אלי כשתעברי את גיל העשֹרה ההורמונלי והמנטלי. אולי נשמע מתנשא, אבל אני חושב שבחורות שמסכימות איתי לא יחשבו שזה מתנשא, אלא פשוט… נדרש.
ואוכל? אני לא מעריך בחורות שהתזונה שלהן מורכבת מדיאט קולה וחסה, ותלונות על כמה שהן מפוצצות אחרי סלט קטן שהדבר הכי כבד בו זה עגבניית שרי. לא אומר שאת צריכה לאכול קילו בשר ביום, אבל אם את חושבת שמקדונלדס זה אחלה ארוחה, או לחילופין, חושבת שזה "נורא משמין" ואוכלת רק סלטים וגבינה 1%, את תבאסי לי את החיים. אני אוהב לאכול. אני לא טוחן מהבוקר עד הלילה, אבל אני אוהב לאכול דברים טובים. בשר טוב, לא חרא טחון תעשייתי. פסטה. סלט עשיר. לחם טוב. וגם החביתה שאני עושה לעצמי היא מושקעת. אני גם אוהב לצאת לבתי קפה, מסעדות וכאלה (לא סתם יש לי ולחברים שלי בלוג ביקורת אוכל, אפילו שהם מעפנים ולא כותבים שם). אני כן חושב על מה שאני אוכל, אבל אני לא היסטרי בקשר לזה. זה לא שאני אמות אם יש יום שלא אכלתי בו אף ירק, או אפילו שאכלתי בו אך ורק בשר. אני עושה בדיקת דם כל חצי שנה, בינתיים הכל מצוין, כולסטרול וסוכר נמוכים, אם יהיה שינוי – אני אשגיח יותר. אני מתכנן לחיות הרבה שנים.
זמן. אין לי הרבה. ז"א, יש לי, אבל אני עושה איתו דברים. לא אוהב שמזלזלים בי ואומרים לי "אתה לא עושה כלום". למשל, לקרוא קומיקס באינטרנט זה לא "כלום", אני נהנה מזה וזה מצחיק אותי, וכן, אז אני משקיע בזה כמה דקות ביום, אולי אפילו חצי שעה, זה לא אומר שזה יותר או פחות חשוב מדברים אחרים, אבל זה חשוב לשפיות דעתי. אני רוצה מישהי עם חיים משלה, שלא תרצה שנהיה כל יום, כל היום ביחד. גם אם מדי פעם לא מתראים שלושה ימים זה יכול להיות סבבה. מדברים קצת בטלפון, מסנג'ר, מסתדרים. בלי לחץ. אנחנו כבר לא ילדים. לא צריך להוכיח לעצמנו שאכפת לנו אחד מהשני. צריך לכבד את הזמן אחד של השני, כל אחד חייב זמן פרטי משלו, וברור שאפשר להציג את זה כאילו זה בא "על חשבון להפגש". אז מה? גם לחרבן בא "על חשבון להפגש".
(הערה: אני יודע שחלק מהדברים פה נראים כאילו יש לי טראומות עמוקות כלשהן, אבל זה לא ככה. אני בסה"כ די קוּל בקשר לדברים, אבל אני בנאדם שיודע מה הוא אוהב, וחושב הרבה על יחסים עם בני אדם אחרים, כך שיש לי דיעות מגובשות. זה, וגם ראיתי כמה מערכות יחסים שלי ושל אנשים אחרים)
בילויים. אני לא רקדן גדול, למעשה, הממוצע שלי בריקודים בשנים האחרונות הוא בערך פעם בשנה, ואני ממש סבבה עם זה. אני לא אוהב לרקוד "סתם", לוקח לי זמן להתחבר לזה, צריך את האנשים הנכונים והמוזיקה הנכונה, ואת המצב רוח הנכון, שזה שילוב נדיר. אני מעדיף לשבת במסעדה, בית קפה, דירה של מישהו, לקשקש, לשתות משהו. אני אוהב בילויים שהפואנטה בהם היא התקשורת עם החברים שלי. בשביל זה אני יוצא. אני גם לא שותה, ולא מסיבות עקרוניות כלשהן – פשוט עוד לא מצאתי אף משקה אלכוהולי שבאמת טעים לי. בגלל זה אני גם לא שותה קפה, אגב. עם בת זוג, אפשר גם להשאר בבית. מבחינתי לראות סרט בטלוויזיה מחובקים מתחת לשמיכה זה בילוי זוגי מצוין, לא צריך "לסמן טריטוריה" ברחבי גוש דן והשרון. אני אוהב לבדוק מקומות חדשים, אבל אני מאוד לא אוהב להתאכזב (כי זה מאכזב), אז בד"כ אני מעדיף ללכת למקומות המוכרים, או לחדשים שבאו עם המלצות.
הרפס: שתהיה בלי.
הבהרה: זה לא מיזם שידוך-עצמי בסגנון האתר של קלינגר (לא שיש בזה משהו רע). כתבתי את זה בשביל עצמי, סתם כי התחלתי לחשוב על זה והייתי במצב רוח לכתוב. למרות כל האמור, אם מישהי חושבת שמה שכתבתי מגניב, כמובן שאני אשמח לשמוע את זה. (ואם דפקתי לעצמי את האמינות פה, so be it)
למה בהרבה שירים, אבל רק בשירים, יש את צירוף המילים "open up the door"? אף אחד לא באמת מדבר ככה, אבל זה חוזר על עצמו בשירים.