אני שונא תביעות. שונא מאוד. למה? כי הייתי שם, ואני יודע שזה מגעיל, לכל הצדדים. וגם לפני זה, כי חשבתי, ואני עדיין חושב, שבתי המשפט הם הרבה פעמים (לא תמיד!) דרכם של חלאות לסגור עניינים, שאם הם לא היו חלאות, הם היו סוגרים בינהם באופן תרבותי כמו בני-אדם, ולא במלחמה משפטית, כמו עורכי-דין.
על אף האמור כאן, אני לגמרי מעודד את מגמת התביעות של עסקים שלא מכבדים את החוק בנושא עישון במקומות ציבוריים. הסיבה הפשוטה ביותר: חוק זה חוק, וצריך לקיים אותו. אז נכון, כל אחד נוסע פה ושם 100 קמ"ש על כביש של 90 קמ"ש, או חוצה כביש באור אדום, אבל זו לא הפרה שיטתית וממוסדת של החוק. חוץ מזה, עישון זה מגעיל, ואני שונא להיות אפוף בעשן ולהסריח אח"כ מסיגריות. חוץ מזה, זה גם מאוד לא בריא.
בכל אופן, למה אני תומך בתביעות דווקא? כי מבחינת המדינה, לגופי האכיפה לא אכפת, אז האזרחים צריכים לאכוף את החוק בעצמם. זה גרוע ואני מתנגד למצב הזה, אבל בהנתן כללי המשחק האלו, זה מה שצריך לעשות. ועושה רושם שבעלי העסקים עצמם לא שמים זין על החוק, אז צריך שמישהו יתפוס אותם בביצים וישים את הזין שלהם על החוק.
בכל אופן, קיראו את הפוסט הזה בבלוג של איתן. אני אחד מהאנשים שנכחו שם, בבראסרי ואח"כ באמורה מיו. לא ממש השתתפתי בוויכוחים ובדיונים עם צוות המסעדה בבראסרי כי איתן ומורלי שלטו בפרטי החוק והפסיקה יותר טוב ממני, אבל עובדי המסעדה באמת היו אטומים-משהו למה שאמרנו, באותו זמן. אני שמח לראות שפעולות החקיקה נשאו פרי, והמסעדה הופכת להיות ללא עישון (למרות שלא ברור לי למה לדפוק את המעשנים ככה, מה עם ה-25% שטח שמותר לתת להם בחדר נפרד?), ואני אשמח להיות מהראשונים שבאים לאכול בה בלי עשן סיגריות. אין לי כעס עליהם, אני מבין את הכוחות שגררו אותם לעבור על החוק, ואת החשש של עסק להפוך להיות נקי מעישון. אני פשוט לא מסכים עם זה.
למה לרדות במעשנים בכלל, תשאלו? חוץ מזה שהם מזיקים לי בריאותית ולכן זה חשוב יותר מההנאה שלהם, יש למדינה אינטרס לצמצם את מס' המעשנים. הם הרי נטל על האוכלוסיה בהוצאות בריאותיות ובלכלוך (בדלי סיגריות מקשטים את ארצנו), וכן, אני יודע שלא כולם ככה, אבל אני מדבר בהכללות גסות. אז איך מקטינים את העידון? לאסור על העישון לגמרי, בחוק, זה טירוף וטמטום אפילו יותר גדול מלאסור על עישון מריחואנה בחוק (אני אומר שזה טמטום, כי עובדה שזה לא עובד). אז צריך איכשהו לעשות "עידוד שלילי" ("דיכוי" זאת מילה לא טובה) לעישון כתופעה. איך עושים את זה? הופכים את העישון לפחות נוח. מיסים גבוהים, הגבלה על אזורי העישון, הגבלה על מכירת סיגריות לקטינים, הגבלה על פרסום – כל אלה הופכים את פעולת העישון (הממכרת והמזיקה, להזכירכם) לפחות נגישה, לרווחת כולם.
תכל'ס, לא יפה לומר, אבל זה שלא נותנים להם לעשן, זה גם לרווחת המעשנים עצמם, ברמה מסוימת. זה אמנם פוגע בחירותם אבל משפר את בריאותם. אני לא אומר שזה בהכרח שווה את זה (בכל זאת, הגוף שלהם הוא שלהם), אבל זה לא הכל רע.
בקיצור, אני שמח שלא מעשנים, אפילו אם זה דורש תביעות (למרות שאני לא אתבע – אני את יומי בבית המשפט כבר עשיתי), ואני שמח שבעתיד ייעשנו פחות כי המדינה דואגת לזה שזה לא יהיה נוח.
הערה: לא התייחסתי לאינטרסים המסחריים הציניים של חברות הטבק כי אין לי זין לזה. בשתי מילים: אין אינטרס מסחרי הפוך, של אי-עישון, שייאזן את האינטרס של חברות הטבק, אז טוב שהממשלה מתערבת.
