אם מחר, באורח קסום ופלאי, נדע שכל המדינות האויבות לנו לא יכולות להוות לנו איום יותר, אי פעם, בחיים לא היינו תוקפים אותם. אני לא מדבר על מצב עם ספק, שאולי עוד 50 שנה יקרה כך וכך. אני מדבר על מצב שבטוח. לגמרי.
לעומת זאת, אם המצב היה הפוך, ואנחנו לא היינו יכולים לאיים על מדינות האויב, בין אם באופן זמני או קבוע, תוך שבוע (במקרה הטוב) לא היתה מדינת ישראל.
אני לא חושב שיש מישהו, מכאן או משם, שיחלוק על זה. וזה ההבדל ביננו. ולכן צריך לשאוף לשלום, כדי לשנות את זה.
באופן דומה, אם מחר מישהו, יהודי מהשמאל, ירצח את אולמרט, או את ליברמן, או כל מנהיג ימני אחר, לא תמצאו אף אחד מהשמאל שיצדיק אותו. אולי מספר חד-ספרתי של אנשים, אבל סטטיסטית זה לא נחשב. גם בעוד ער ועשרים שנה, אני משוכנע שהמספר הזה ישאר דומה. אם יעשו סקר מהעיתון, מי תומך בלשחרר את הרוצח מהכלא, הייתי מאוד מופתע אם התוצאה היתה עוברת את אחוז טעות הדגימה הסטטיסטית, ולו במעט. אני גם לא חושב שיש מישהו שיחלוק על זה. ובקשר למקרה ההפוך, רצח של מנהיג מן השמאל ע"י פנאט מהימין, אנחנו כבר יודעים בדיוק מה המצב. וגם זה, ההבדל "ביננו".
אני לא עושה פה הקבלה בין "הימין" ל"אויב", לא, אבל בימין אנשים מסוימים, שהם אויב למדינת ישראל. ויותר מדי מהם. וקולניים מדי.