אזהרה: הפוסט הזה משתמש בהכללות גסות (כאילו כל הגברים הם אותו הדבר וכל הנשים הן אותו הדבר) והקצנות (כאילו כל הגברים מתנהגים כך באותה מידה וכל הנשים מתנהגות כך באותה מידה). אני יודע שלא כך הדבר, ואני לא טוען שזה כך, אבל בשביל שיצא טקסט קריא ולא מלא התנצלויות פנימיות כרימון, אני סוגר את הפינה הזאת כבר כאן בהתחלה, אז במטותא, עיזבו את זה והתייחסו לתוכן האמיתי של הטקסט.

גברים מעדיפים פשטוּת, ישירוּת, דוּגריוּת. הרוב השלימו עם זה שרוב הנשים לא מסוגלות/לא רוצות להתנהג ככה, אז הם מוותרים (לא אני, אבל זה לא קשור). גברים מפרשים מסובכוּת באופן שלילי: אולי כטירוף כלשהו, בעיה בתפישה של המציאות (המציאות שהם רואים כפשוטה, אם היא מיוצגת ע"י האשה כמסובכת, אז כנראה שהאשה רואה דברים שלא קיימים), אולי כאיזה "משחק" עם כוונות שליליות (אם היא לא אומרת לך מה היא רוצה, אז היא רוצה שאתה תגלה את זה לבד. למה? מתוך רשעות, רוצה לעשות לך את החיים קשים), ואולי כטיפשות (היא לא מבינה איך העולם עובד אז הכל נראה לה מסובך, כמו אלה שחושבים שה-CD במחשב הוא מחזיק כוסות).

מצד שני, נשים אוהבות תחכום, ז"א, סיבוך. בפעולות שלהן מקודדים כ"כ הרבה מניעים ומטרות (שגברים לא מסוגלים להבין אפילו אם הם מניחים שהם שם. והם לא מניחים, לא משנה כמה פעמים הם גילו בדיעבד שכן). לכן הן מניחות שגם בפעולות של הגברים מקודד כ"כ הרבה, ובעצם, גברים בד"כ יותר אימפולסיביים, עושים דברים בצורה ישירה יותר, ואם לא, זה רק כי הם מפחדים מהתגובה של האישה. אפילו אם גבר עושה משהו עם איזשהו מניע נסתר, אלא אם זה משהו שטחי יחסית, הוא בד"כ לא יהיה מודע לזה. וזה גם תמיד משהו צפוי כמו להשכיב את הבחורה. הנשים רואות את הפשטות הזאת כטמטום, בד"כ: איך הוא לא מבין למה התכוונתי? או כרשעות: איך הוא מתנהג ככה, באופן שמשמעו <משהו שהגבר לא מבין ולא מתכוון אליו>?

ידידה טובה שלי אמרה לי פעם שהיא מתלבטת לעתים בין לסיים שיחה (בעולם האמיתי, לא בטקסט) ב"ביי" או "ביי ביי", כי אחד יותר רשמי והשני יותר קליל. חיי נפשי, מעולם לא חשבתי אפילו שמישהו מתלבט בדברים כאלה בדיבור, שלא לדבר על להתלבט בזה בעצמי. לא חשבתי אפילו על האפשרות להתלבט בין שני הניסוחים האלה, הם נראו לי שקולים לכל דבר ועניין.

סליחה על זה שלא ממש חידשתי פה כלום לאף אחד, כן? וגם אם כן, זה לא משנה. זה טבוע בנו עמוק מדי. כמו שאסלה זה תמיד מגעיל, ורובנו לא נאכל אפילו מתוך אסלה חדשה שחיטאו אותה 100 פעם, ובטח שלא בכיף, ככה גם ההתנהגות הזאת טבועה בנו. אפילו אם תדעי, באופן כללי, שהוא לא מתכוון לשום דבר מעבר למה שהוא אומר, בפעם הבאה שהוא יגיד משהו שאת תניחי שיש לו משמעות שאין לו, עד שתיזכרי בזה שהוא גבר זה כבר יהיה מאוחר מדי. אפילו אם תדע שהיא רואה את העולם עם יותר שכבות משאתה רואה אותו, זה עדיין יעצבן אותך כשהיא "תמציא" עובדות שבעיניך לא קיימות, גם אם תזכור שזה לא משהו שלילי.

שאלה (מכשילה) לקוראיי: מי צודק?