(עדכון מאוחר מאוד: לא נעים לי שאנשים מגיעים הנה כשהם מחפשים את שמו, אבל זה היה די נכון. למרות זאת, אני חושב שהוא בסה"כ היה אחלה. כל מי שמזיז את ציבור הסטודנטים האדיש בארץ כבר ראוי להערכה…)

לא נעים להגיד… כי בסה"כ אני אוהב את מה שאתה עושה.. אבל למשוך את הסכמתך להסכם שחתמת עליו, אחרי שעשית את זה, זה חלש מאוד. מאוד! לא שאני אתנגד לכמה ימי חופש, אבל זאת לא הדרך לעשות את זה. זה נראה כמו מהלך פופוליסטי, שנועד לכבוש את ליבם של הסטודנטים, שעושה רושם שרובם אדישים.

האם אני תומך במאבק? בגדול, כן. אני חושב שמצב ההשכלה הגבוהה רע (וגם התיכונית, והיסודית, אבל זה כבר לא קשור), וחייבים לעשות משהו בקשר לזה, כי הייצוא העיקרי של ישראל הוא שכל, וכמו שזה נראה עכשיו, מה שאנחנו נעשה יהיה לייצא את האנשים עם השכל, במקום את התוצר שלהם. התיאוריות הכלכליות שמתאימות למדינות שמייצאות מזון, דלק, מתכות, טקסטיל וכו' לא מתאימות לישראל, שבה אין את כל הדברים האלו, כמעט בכלל. מה יש לנו, את ים המלח? עוד שניה הוא נעלם. את הממשלה מעניין רק מה יקרה עד הבחירות הבאות, אז לא אכפת להם, כי הוא לא יעלם במשמרת שלהם. יש לנו רק את ההייטק, המחקר המדעי, וכו'. אינטלקטואליה. לא שהנגרים שלנו רעים, אבל הם לא מה שיחזיק את הכלכלה בשוק הבינלאומי. אז כן, השקעה במערכת החינוך נראית כמו הוצאה ללא תמורה בטווח הקצר, אבל יש לה המון תמורה בטווח הארוך, ואני לא מאמין שיש אף אחד שלא חושב שזה ככה. יש כאלה שחושבים ש"אפשר לחתוך עוד לפני שזה ישפיע", אבל זה בולשיט כי אם תסתכלו על איך שבחינות הבגרות נראות, תבינו שהמצב כבר הדרדר. יש כאלה שלא חושבים בכלל, וזה גם רע, לא צריך להסביר למה.

אז כן, צריך להאבק, וצריך ללחוץ, וצריך להשיג הישגים. ונכון שההסכם שנחתם במוצ"ש היה חלש מאוד, בהשוואה למה שהסטודנטים (והסגל) דרשו, אבל לא היית צריך להתחייב למשהו שאתה לא מאמין בו! כמו שזה נראה עכשיו, התגובות מהסטודנטים הפחידו את ראשי האגודה, שהבינו שטעו. עכשיו הם רצים "לתקן", לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – גם לא להיות אלו שהרסו את ההסכם כשהוא נחתם, וגם להתנגד לו עכשיו, כשהרוחות התחילו לנשוב.

אני בכלל לא מבין מה היה הלחץ לחתום על הסכם במוצ"ש. זה יצר הרבה בעיות ארגון להרבה סטודנטים, שלא לדבר על הבאסה הקטלנית ששררה במסדרונות ביום ראשון. אני חושב שזה גם מה שהוביל להסכם המעפן הזה – לא הגיעו אליו בדיונים שיספקו את כל הצדדים, אלא בדיונים עם דדליין. ככה זה מריח.

חבל. מה לעשות עכשיו? לא יודע. אני מניח שאם למחול על כבודם של מנהיגי הסטודנטים, אז עדיף שיחזרו להתנגד עכשיו, לטובת עתיד ילדינו (בלי ציניות). אני מעריך את האומץ שדרוש כדי לצאת ולהודות שטעית, אבל אני לא מעריך את זה שזה נראה כמו מהלך מתוכן מראש, מעין "תכנית גיבוי" למקרה שזה לא יתקבל טוב. אולי אני חושד במר טופרובסקי על לא עוול בכפו, אבל באופן טבעי אני לא סומך על משפטנים עם נטיות פוליטיות.

גילוי נאות: הכותב לא הצביע בבחירות לאגודת הסטודנטים. אע"פ שאני סטודנט בשתי פקולטות (!), לא הצבעתי, כי באחת בכלל לא היתה בחירה (במדעים מדויקים אין זמן להתארגנות, אם אתה מוציא את האף מהספריה תמצא את עצמך עם נכשל), ובשניה לא הכרתי את המתמודדים. למרות זאת, בתור חבר באגודה, אני מרגיש שיש לי זכות להביע ביקורת על המנהיגים הנבחרים.