תגובות טיפשיות ב-ynet

נכתב ב-3 באפריל 2008, 16:34 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

6

כן, אני יודע שהכותרת מפתיעה. :)

דרך עמרי הגעתי לכתבה הזו ב-ynet על פסיקה של בימ"ש לעניינית מקומיים בירושלים שמאשרת למכור חמץ בפסח בחנות סגורה (למיטב הבנתי).

יש כל מני תגובות שם, כרגיל, אבל 2 סוגים מטרידים אותי:

1. "אם זה לא מקום ציבורי, אז מותר לעשן שם" – היתממות מטומטמת ומעצבנת. החוק נגד עישון נועד לדאוג לכך שכל אדם לא מעשן יוכל להכנס לכל עסק ולא להיות חשוף לעישון, כי זו זכותו של אדם לא להיות חשוף לסכנה הבריאותית ולמטרד הסביבתי הזה, בלי שהוא יהיה מוגבל בבחירת מקום הבילוי שלו. לעומת זאת, החוק לא יכול להכריח את כל העסקים להיות כשרים, כי זו פגיעה גדולה מדי בחופש העיסוק (אלא אם אתם רוצים להגדיר ש-20% מכל עסק יהיה לא-כשר..? וגם זה בלתי אפשרי. וגם לא משקף את האחוזים באוכלוסיה לדעתי), כי בעוד שכל דבר אפשר לעשות בלי סיגריות (כן, אפילו להראות מגניב בפאב – אם אתה צריך סיגריה בשביל להראות מגניב, אתה כנראה לא מגניב), לא כל דבר אפשר לעשות עם כשרות (נניח, שרימפס). חוץ מזה שסיגריה היא בעיה בריאותית למי שנחשף אליה פסיבית, וחוסר-כשרות היא לא (למרות מה שכל מני רבנים מנסים לדחוף לנו למוח פעם בכמה זמן). בקיצור, זה עניין שונה לגמרי. אז לא להיות פוצים. תירגעו, תדליקו איזה סיגריה… בבית!

2. "אם אנחנו מאבדים את הצביון היהודי אין לנו זכות למדינת/ארץ ישראל" – אפילו יותר מטומטם, האמינו או לא. נתחיל מזה שיהודי זה לא רק דת, זה גם שיוך אתני ותרבותי. אני יהודי לחלוטין אע"פ שאני בכלל לא דתי. יותר מזה, אני ישראלי, וזה משהו שאחרי 60-שנות אי אפשר לקחת ממני ומאיתנו. נולדתי פה, גדלתי פה, אני מדבר את השפה של המקום, וההתנהגות שלי ייחודית לפה – זאת תרבות. וזאת אחיזה בארץ. אז נכון, אולי הסבים והסבתות שלי היגרו (שלא לומר, עלו) הנה מסיבות אחרות, אבל אני, והוריי לפני, נולדנו כאן, וזה ביתנו גם אם נאכל חזיר ולא נאמין באלוהים, ואתם יודעים מה, אפילו אם נתנצר. כי גם אז, עדיין נהיה 100% ישראלים. מה גם, שהסבים והסבתות שלי שהיגרו הנה לא היו דתיים במיוחד. ישראל נבחרה לא בגלל איזה משהו מיסטי בקשר לאדמה שלה או למיקום שלה, אלא בגלל ההסטוריה של העם היהודי איתה – לא של הדת. בקיצור, גם זה בולשיט.

 

(פוסט ראשון עם Windows Live Writer, ואחרי שהבלוג שודרג ל-WordPress 2.5. רואים הבדל?)

תגובות (6)

עניין ההגדרה של "מקום ציבורי", תסכים איתי, מצריך הגדרה משפטית אחת ויחידה. לא יכול להיות שבשביל סיגריות המקום הוא ציבורי ובשביל כשרות הוא פרטי. צריך הגדרה ברורה שתאסור את העישון ו… תכשיר (חה חה חה) את מכירת החמץ, ברוח מה שכתבת.

ובעניין מה שכתבת על היחס ישראל-יהדות-דת-חילוניות-תרבות-היסטוריה, תסכים איתי שקשה להסביר את הנושא הסבוך הזה בשמונה שורות, גם אם אני בסופו של דבר די מסכים עם מה שאתה אומר. עניין השיוך התרבותי הוא לא הדבר הרלוונטי היחידי, כי היהודים שרדו את כל הזמן הזה כעם לא רק בגלל שהם דיברו יידיש וסיפרו בדיחות שהגויים לא הבינו (בתור מי שגר בגרמניה אני יכול להעיד שאין הרבה גרמנים שמבינים בדיחות, ואם הם כן אז הם בד"כ יהודים), אלא בגלל שהם שמרו בקנאות על הדת שלהם, ועל החוקים הקפריזיים שההלכה מציינת, למרות הסביבה המאוד לא תומכת. אז נכון שלא צריך להיות יהודי דתי בשביל לעלות לארץ או לגור בה (למעשה, צריך רק להיות יהודי להלכה, ואפילו המרת דת לא מוציאה אותך מכלל ישראל, שהרי "אף על פי שחטא – ישראל הוא". יש לציין שלמרות כלל זה, יהודים מומרים [או: "משומדים"] לא עולים בקלות לארץ), אבל צריך להיות יהודי, ואפילו יהודי כופר.

וההיסטוריה? ההיסטוריה מראה (רציתי לכתוב "מוכיחה", אבל קשה להגיד על משהו כמו היסטוריה שהוא מוכיח משהו) שהעם היהודי רק סובל ומגורש שוב ושוב מעל אדמתו, נרצח ונשרף ובעיקר – מאבד את אופיו, שפתו, דתו ותרבותו. למרבה האירוניה, המדינה שבה יש הכי הרבה יהודים חילונים שלא מחוברים בשיט ליהדות שלהם ומתייחסים אליה בציניות היא ישראל. זו גם אחת המדינות החילוניות בעולם, עם כל זה שבהגדרה שלה – "מדינה יהודית", יש אזכור של דת מאוד ספיציפית, ולא מהמתפשרות או מהקלות ליישום.

עד כאן חפירה. עכשיו אם תסלחו לי, השבת נכנסת עוד כמה שעות ואני צריך להתקלח, להתלבש יפה, לצאת לביה"כ פה במינכן ולעבור קצת על החומר שתשיר המקהלה, שמחר אני מנצח עליה. מיותר לציין שאלמלא הייתי מקבל על זה תשלום, הייתי כנראה נשאר בקארלסרוהה ומנשנש לי איזה חזיר בחלב אמו. :-)

אני חושב שמבחינת החוק עישון מוגדר אסור ב"מקום ציבורי" בעוד שהצגת חמץ אסורה "בפומבי", שזה באמת די שונה. אבל לא רציתי לדבר על המשמעויות הטכניות של המילים אלא על מהות החוק וההבדל בינהם.

מבחינת היהדות, ברגע שיש לך את מדינת ישראל, היהדות באמת מקבלת צורה אחרת. היהדות החילונית, ז"א. אתה לא יכול לומר שהתרבות הישראלית מנותקת מהיהדות – אז נכון, אולי לא כולם יודעים למה חוגגים כל חג, אבל בגדול, כולם (כל היהודים) נחשפים לזה, והיהדות מגיעה כ"כ עמוק שאתה צריך להתווכח עם אנשים שדג זה לא צמחוני, אלא בשרי (כי זה הרי פרווה!). אז זה לא נכון לומר שאנשים פה מנותקים מהיהדות, על אף חילוניותם.

אוקיי, אז ככה: תלמוד. גמרא. הלכה. מדאורייתא. עירוב. תפילת עמידה. קדיש.
הנה סתם, כמה מונחי יסוד ביהדות אוף דה טופ אוף מיי הד. אני שמעתי את כולם בחיים שלי, אבל גיליתי מה הם רק אחרי שהתחלתי לשיר במקהלות בבתי כנסת, והייתי צריך להפגין התמצאות ולהבין איפה אני נמצא בסידור (זה הספר הזה שכשאתה מוצא את עצמך בבית הכנסת אתה לא מבין למה אנשים כל הזמן קופצים בו עמודים בלי הגיון). לא למדתי דפי גמרא, אבל גיליתי מה זה לפחות. :-) והאירוניה היא שאני יהודי שגדל במדינת ישראל. המונחים האלה הם עניין יום יומי להרבה ישראלים כמונו, ואנחנו אפילו לא יודעים מה המשמעות שלהם. Ergo, לא מחוברים בשיט ליהדות שלנו, אפילו לא ברמת האינטלקט שכל כך חשובה לנו.

זה שאפשר להיות יותר מחוברים ליהדות לא אומר שאנחנו בכלל לא.

לעומת סטודנט לפיזיקה, אני לא יודע מתמטיקה בשיט, אבל לעומתך, אני כן. :) אז מה זה אומר שאני? אני יודע מתמטיקה. במידה מסוימת. "אפילו" אתה יודע יותר מלא מעט אנשים. זה הכל יחסי.

כל המונחים שכתבתי הם מושגי יסוד מוחלטים. קשה להגיד שאתה יודע משהו על יהדות בלי לדעת אותם. אני לא ידעתי כלום על יהדות לפני שידעתי אותם, למרות שידעתי קצת יידיש וידעתי על השואה וידעתי שטרומפלדור גיבור וידעתי שדז'יגאן ושומאכר.

תסלחו לי שאני מתערב באמצע, אבל…

אמנון, אני חושב שהמושגים שציינת הם בכלל לא כאלו בסיסיים. נכון שאני יודע מה הם אומרים, אבל אני לא נחשב לצורך העניין כי ההורים שלי דוסים :). בכל מקרה, לדעתי זו שורש הבעיה – היהדות (האירופאית לפחות) עסוקה כל כך בהלכה ופרשנות במקום במורשת, עד שאלו האסוצאציות שלך ל'יהדות'. אני חושב, למשל, שהתנ"ך הבסיסי הוא הרבה יותר… בסיסי, מאשר לדעת הלכות עירוב או מתי עונים אמן בקדיש, ואם היינו מתעסקים יותר בו – מורשת – מאשר בהתפלפלויות הלכתיות שמעלות לי את הסעיף, אולי מצבנו בכל מיני תחומים – גם במדינת ישראל – היה טוב יותר (כמה קל להגיד).

הפתרון – לימודי תנ"ך נורמליים בבית הספר. באמת.
צביון יהודי והלכה יהודית לא חייבים להיות קשורים. מורשת (שהיא חלק מתרבות) יהודית הרבה יותר מתאימה.