שקר בחירות מספר 1
נכתב ב-9 בפברואר 2009, 2:12 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי
4
אני לא יודע איך שוב ושוב מנתבים אותנו לשים את זה במרכז הדיון. זה באמת לא כ"כ חשוב. אפילו אם מחר חמאס וחיזבאללה (שהם, תכל'ס, "האויב" כפי שמציירים אותו במערכת הבחירות הזאת, ולא, נניח, סוריה ואיראן) פותחים עלינו במתקפה כוללת, זה לא איום לקיומה של מדינת ישראל. זה יהיה קשה ומאוד כואב, כן, אבל בוודאי לא הרסני למדינה.
דברים כמו הכלכלה, החברה והחינוך, יכולים להרוס אותנו בטווח של כמה עשרות מעטות של שנים, וזה, בניגוד לנושא הבטחוני-מדיני, כמעט וודאי. מה ישראל מייצאת חוץ מתפוזים? תוצרים של חינוך. מדע, טכנולוגיה, אומנות. אני מאמין שעם מערכת חינוך כמו שיש לנו היום (ועם הכיוון שאליו היא הולכת), ועם תפיסת צדק חברתי כמו שקיימת היום (ומונחלת לילדים שלנו), אין לנו הרבה סיכוי לשמור על רמה של מדע, טכנולוגיה ואומנות שיאפשרו קיום של מדינת ישראל גם בעוד 60 שנה. לפחות לא מדינת ישראל שכדאי לגור בה. ואם לא כדאי לגור בה, בשביל מה היא קיימת בכלל?
ואז המצב הבטחוני לא ממש ישנה.
תכל'ס, זה קצת כמו שכל הבנקים וחברות הסלולר מנסים להראות לנו שהם "אוהבים אותנו" ו"שם בשבילנו" וכל השטויות האלה, במקום להתחרות על פרמטרים אמיתיים. כי פרמטרים אמיתיים אפשר להשוות, ואז צריך באמת להתחרות, ולהתאמץ לחדש ולייעל (לייעל באמת, לא לפטר עובדים כי זה נראה טוב בדו"ח ההוצאות), והרבה יותר פשוט לעשות קרטל סמוי (או לא כ"כ סמוי) ושכל החבאות יהיו בעצם (כמעט) זהות. דבר דומה קורה עם המפלגות הגדולות. כולן בעצם כמעט זהות, אז הן מתחרות על דברים שאי אפשר ממש לבדוק ולהשוות.
פיכס.
++
בהחלט. בהתחלה הייתי מוטרד ממפלגות סביבתיות/חברתיות שאין להן מצע מדיני-ביטחוני משמעותי. לאט לאט הבנתי שזו לא רק התחמקות, אלא גם אמירה יפה שהביטחון כבר מספיק במרכז, ומה שבאמת צריך לעשות הוא להחזיר את הנושאים האזרחיים.
בהסתכלות אחורה, כל הממשלות האחרונות, שמצען היה תמיד סביב ביטחון ושלום, לא הצליחו ממש לקדם את הביטחון והשלום (למעט מקרים מאוד נקודתיים, אולי). מה שהן כן "הצליחו", זה לפגוע קשות בתחומי החברה השונים, החינוך והסביבה.
לא בגלל חוסר מזל הגענו לשיאים עולמיים בפערים החברתיים ובציונים במתמטיקה, ולשיא אישי במפלס הכנרת, אלא בגלל שהנושאים האלה נדחקו אל רשימת הנושאים הלא חשובים, ואנחנו (גם אני) נתנו לזה יד. בבחירות, וגם בכלל.
אתה צודק.
אבל מצד שני, מאחר והקונצנזוס אכן רואה את הסוגיה המדינית-ביטחונית כסוגייה החשובה יותר, על בסיס זה מתקבלות מירב ההחלטות בממשלה ובכנסת, ועל בסיס זה נקבעת מידת היציבות של הממשלה ומידת הצלחתה בתחומים אחרים.
דוגמה מאוד פשוטה וברורה היא בשאלה כמה פעמים בעת האחרונה נקבעה מדיניות חינוך כושלת בתמורה לתמיכתם של החרדים במהלכים מדיניים?
המסקנה הפשוטה והמצערת היא שגם מי שבראש מעייניו, קידום נושאים חברתיים, עדיין צריך לשים את הנושא המדיני בראש סדר העדיפויות שלו בבחירות. הנושא המדיני הוא המנוע לכל שאר התהליכים.
אני לא טוען שאנחנו כאזרחים צריכים למחות, ולא להצביע לפי הנושא הזה. אני חושב שהתקשורת (לא רק, אבל בעיקר היא) צריכה להתמקד בעובדה הזאת, ולא לתת יד להכוונה המטעה של התעמולה של המפלגות הגדולות.
הנושא של חינוך ותרבות הוא לא סקסי מספיק, לדעתי. זה עצוב, אבל זה ככה. ערבים מתים מצטלמים טוב. ילדים שעומדים ליד לוח הכפל עם מבט משתומם לא מצטלמים כל כך טוב. אוטובוס מחורר מצטלם טוב. ילד ישראלי שלא עומד על דוכן מקבלי הפרסים באולימפיאדת המתימטיקה לא מצטלם טוב. וגם אם הוא כן במקרה עומד שם הוא לא מצטלם טוב. מה שמצטלם טוב זה ברוך מרזל באום אל פאחם.