עומד ללכת, הולך לעמוד
נכתב ב-6 באפריל 2007, 2:25 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי
2
רציתי לכתוב משהו קטן על שינוי שמתרחש בעברית (למעשה, אפשר לומר שהוא התרחש, כי הוא כמעט הסתיים לגמרי). המעבר מ"עומד" ל"הולך".
פעם, כשמישהו היה רוצה לומר שיש בכוונתו לאכול תפוח, הוא היה אומר "אני עומד לאכול תפוח". כיום, הוא כמעט תמיד יגיד "אני הולך לאכול תפוח". אני חושב שהשינוי הזה הוא השפעה של האנגלית, כי שם אומרים going to, אבל אין לי כל סימוכין לזה. מה שמעניין זה המשמעות.
אחת הסיבות שאני חושב שמבחינה תקשורתית "אני עומד ל-" עדיף על "אני הולך ל-", היא שהפועל "עומד" יכול לקבל את מילת (קידומת?) היחס "ל-" רק בהקשר של עומד לעשות משהו. למעשה זו לא מילת יחס, אלא חלק משם הפועל. עוד יותר טוב. כי אז כשאננו שומעים "אני עומד ל…." אנחנו יודעים כבר שצריך לפענח את המשפט הזה כהצהרה לגבי כוונה לבצע פעולה כלשהי. זאת לעומת "הולך ל…" – שם זה יכול להיות "הולך לגן", למשל, באותה מידה שזה יכול להיות "הולך לקום". ככה, המוח צריך להשאיר עוד אפשרות פתוחה, לטרוח יותר כדי לזהות את המשמעות של המשפט, ואולי גם לגרום לאי-הבנות.
עד כאן התיאוריה הלא-מבוססת-בשיט שלי. מה דעתכם?
דעתי היא שהפועל "עומד" לא יכול לקבל את מילת היחס "אל" (או "ל") בשום אופן, ושהעובדה ששמות פועל עבריים מתחילים היום בצליל ל' לא קשורה למילות יחס בכלל. (מעניין שבאנגלית, to, ובגרמנית, zu, גם כן קיים דמיון. באספרנטו ובאירית זה לא עובד ככה, מכל מקום, וגם בארמית לא.)
אבל, גם לי נראה סביר ש"הולך ל" הגיע מהאנגלית.
כן, גם אני לא חושב שהל' בתחילת שמות פועל הוא מילת היחס "אל/ל-", וש"עומד" לא יכול לקבל מילת יחס כזאת. זו הפואנטה.