מאבק הסטודנטים בעוני
נכתב ב-27 באפריל 2007, 7:42 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי
5
יש הרבה ביקורות על מאבק הסטודנטים. הרבה מהן (יותר מדי מהן) לגיטימיות. רק שני דברים אני לא מבין:
1. מי שטוען שזה לא בסדר שהסטודנטים מוחים רק על עניין שכר הלימוד והבעיות באקדמיה, ולא על דברים כמו העוני ושאר הבעיות בארץ – הוא באמת לא מבין שהשכלה ועוני קשורים זה בזה? שמערכת חינוך (כולל בתי ספר) טובה משמעותה פחות עוני, פחות פשע? אמנם לוקח איזה 30 שנה עד שרואים תוצאות משמעותיות, אבל ככה זה. חוץ מזה, כל ציבור שמפגין דואג רק לעצמו, מתוך הנחה שלקבוצות אחרות יש מי שיפגין עבורם. האמת היא שבאופן יחסי, הסטודנטים דווקא בצד הרע של המשוואה הזאת – לא כ"כ שמים עליהם, חוץ מחשיפה תקשורתית נאה.
2. הטענות על הדרישות של הסטודנטים, שהן לא ריאליסטיות וכו' – זה באמת הפריע לי, עד שהבנתי שאני טמבל. ממתי דרישות ראשוניות למו"מ הן אי פעם ריאליסטיות? כן, אני הראשון שיודה שזה חרא שזה ככה, אבל ככה זה. תמיד מתחילים מדרישות מוגזמות כדי ש"יורידו" אותך במו"מ למה שאתה באמת רוצה. הבעיה היא שאף אחד לא רוצה לדבר עם הסטודנטים.
והערת צד: אני קצת מבין למה הם לא רוצים לדבר עם שרת החינוך. זה די מפגר, אבל התכל'ס הוא שעושה רושם שהבטחות של שרת החינוך לא שוות כלום כי בסופו של יום האוצר יכול לבוא ולעקוף אותן ע"י חלוקת התקציב כראות עיניו (או ללחוץ כדי שזה מה שיקרה. אותו הדבר). אולי אני לא מבין איך המערכת עובדת, אבל ככה זה נראה מהצד. לא רק בנושא מערכת החינוך. אנשי האוצר קובעים מדיניות בהרבה דברים. לכן, צריך מישהו שיש לו סמכות גם במשרד החינוך וגם במשרד האוצר. יש רק בנאדם אחד כזה: ראש הממשלה.
אני ממש לא יודע אם זה ההיגיון שעומד מאחורי הדרישה הזאת, אבל זה הסבר אפשרי אחד, וההסבר היחיד שעלה לי לראש. האמת, זו פשלה שלהם שאני לא יודע את זה בבירור מהם, אבל אולי העמימות הזו מכוונת.
בנושא בחירת נציגי האגודה: כן, זה עובד חרא. אבל זה לא אומר שהם לא הנציגים. לדעת, זה שרוב הסטודנטים לא באים ללמוד מוכיח שהרוב תומכים בשביתה. אבל באמת שקטונתי.
זנ שרוב הסטודנטים לא באים ללמוד אומר שהם נהנים מהחופש, ומהשקט הנפשי שה"שביתה" מקנה להם. לו היתה זו שביתה של המרצים (כפי שהיו בעבר), הסטודנטים היו הראשונים למחות על כך שהמרצים מקלקלים את עתיד המדינה.
זה שאתה לא יודע מה התכניות והנימוקים של האגודה עשויה לנבוע מכך שאין להם תכנית והסבר. זה כמו תוכנית ריאליטי עם עלילה של אבודים. אפילו המפיקים לא יודעים מה יהיה בשבוע הבא.
זה שראשי האגודה מתעקשים לדבר רק עם אולמרט אומר שהם מושכים זמן ולא מנסים להגיע לפתרון שיתאים לקהל הבוחרים שלהם. זה אומר גם שהם מנסים לדאוג לתחת הפוליטי של עצמם ולתפירת ג'ובים טובים לכשיסיימו את לימודיהם.
כל זאת הינה דעתי בלבד, ספקולטיבית עד כמה שתהיה, היא נשענת על אותם עובדות בדיוק כמו הדעות שלך.
לא מדויק – אם המרצים היו שובתים בגלל משהו שנראה נכון, הם היו מקבלים סולידריות מהסטודנטים. אולי לא לשלושה שבועות, אבל זה לא נכון להגיד שהיתה מחאה גורפת על זה.
בקשר לכל השאר – יש לנו באמת את אותם נתונים, והניתוח תלוי רק בכמה מעפנים מניחים שהם. אתה מניח שהם מעפנים מאוד, אני מניח שהם מעפנים קצת פחות.
(יש גם אפשרות שהם התחילו מאוד מעפנים ורמת המיעפוּן ירדה עם הזמן)
זה רק אני, או שממש אירוני שאחרי שהייתה ועדת וינוגרד לשכר לימוד וצפצפו על כל ההמלצות שלה, החליטו לעשות ועדת וינוגרד אחרת כדי לחקור את מלחמת לבנון השנייה?
אם זה הצליח בפעם הראשונה, אולי גם בפעם השנייה יצליחו להתעלם הפגנתית מכל ההמלצות והמסקנות.
ולגבי השביתה, בתור סטודנט לתואר שני שכל הקורסים מאחוריו, אני ממש לא מרגיש אותה. קצת חבל שהסטודנטים יצטרכו להשלים שעורים ושיאריכו את הסמסטר כנראה, אבל השביתה הזו בהחלט הכרחית לדעתי, במיוחד בגלל שמדובר פה על מקרה של "מסקנות הועדה הקודמת לא מצאו חן בעינינו, בואו נבחר אנשים שיהיו חותמת גומי על מה שאנחנו רוצים לעשות גם ככה ונקבל אישור לכל מה שבא לנו" – שזו פשוט חוצפה שלטונית ממדרגה ראשונה.
אני תוהה אם אנחנו לא מפספסים את המהות: זהו אינו מאבק מעמדי, של קבוצת בעלי עניין, להלן "הסטודנטים", אלא דמותה של המדינה בכללותה: האם אנו כאזרחי המדינה סבורים שאין צורך בהשכלה גבוה, או שהיא ראויה רק לעשירים, או שבכספי הציבור אנו מממנים אזרחים שלא יחזירו לנו את אשר השקענו "ויעשו רק לביתם", על חשבונינו? כי אלו הן שאלות היסוד: לשם מה אוניברסיטה? מי נהנה ממנה? מי ראוי ללמוד בה, ומה ללמוד, ולאיזו מטרה? ומה מידת התועלת לכלל האזרחים? אולי אין צורך ברופאים, מהנדסים (בניין, מחשבים, מכונות, תעשיה וניהול), אדריכלים, עורכי דין, שופטים, כלכלנים, רואי חשבון, מתמטקאים, פיזיקאים, ביולוגים, פסיכולוגים, היסטוריונים, סוציולוגים, מורים, מחנכים… אנחנו בעידן המיקור חוץ: את הכל מעבירים להודו וסין. שולחים את הדרישות באימייל, ומקבלים תשובה. אם זה יותר מורכב, יש ווידיו קונפרנס. ויש אי-לרנינג… כמו שדיברו על צבא קטן וחכם, כך יש ליצור מדינה קטנה וחכמה: גרעין של יהודים חכמים, ואת כל העבודה השחורה מוציאים החוצה.
מהי העבודה הלא-שחורה, אז? כבר כללת את הכל פה.
חוץ מעבודות שהן באמת שחורות, כמו בניין, תעשיות כבדות וכו'.