שנת צהריים, מקוצרת לעתים קרובות לשנ"צ. איך הייתם מטים את זה לשם פועל? לשנו"צ או לישונ"צ?

שדרגתי את הבלוג למכבשמילים גרסה 2.1.3, אנא דווחו לי על כל באג שאתם מוצאים.

עברית, בניגוד ל"תרגומית".

אל תאמר "לקחת תמונה" (to take a picture), אמור "לצלם תמונה" או "לצלם".

אל תאמר "לקחת מבחן" (to take a test), אמור "להיבחן" או "לעשות מבחן" (עדיף על "לקחת").

אל תאמר "היא אובחנה עם סכרת" (she was diagnosed with diabetes), אמור "איבחנו אצלה סכרת".

יש יותר מצחיקים ממנו, ויש יותר ארוכים ממנו, אבל אני חושב שיש בו משהו שמסכם יפה את האופי של רוב השטויות שנאמרו בתקופה ההיא. השם המלא שמור במערכת.

"יש לי דילמה תחבירית..

אשכים לובשים או עונדים?"

(נ"ק מתחבט)

אני מביא אותו כלשונו. כל המילים הן לינק לאיזה אתר ישראלי, ואגב, הן לינק שבור, כך שהספאם הזה כלל לא משרת את מטרתו. זה היה בפונט גדול יותר, אבל רציתי לחסוך, אז הקטנתי.

מעריב. מוסף "שלושים שנה למהפכה", 8.4.2007, עמ' 15.

טור בשם "הכדור הוא מרובע" על האטארי, שיצא לפני 30 שנה, ב-1977:

"…תמורת 200 דולר, מחיר שירד די מהר, ניתן היה לקבל אז מחשב עם מעבד, חיבור לטלוויזיה, זיכרון בגודל של 128 בייט (למחשב ממוצע של היום יש זיכרון גדול פי 4,000), …"

128 בייט כפול 4 זה 512 בייט, הידועים בשם חצי קילו-בייט. כפול עוד אלף זה יוצא חצי מגה בייט.

אפילו 1 מגה בייט זה כ"כ מעט, שלא רק שזה בערך אלפית מה-RAM ("זיכרון") שיש במחשב ממוצע היום (או 1/500, הממוצע משתנה עכשיו, כשיצאה וויסטה), אלא שזה פחות זיכרון משיש לבערך כל רכיב בפני עצמו במחשב. לכרטיס מסך ממוצע יש 128 מגה. לפני עשר שנים אפילו כבר היו בכרטיס מסך ממוצע 4 מגה.

טוב, עכשיו אני כבר סתם יורד על "מעריב". מוסר השכל: לפני שאתם כותבים יחס חשבוני כלשהו – תבדקו אותו. זה לוקח שניה.

תיקון: היתה לי טעות חישוב, כמה מביך! זה מה שקורה כשכותבים עייפים בבלוג!

כך כותב witty:

קמתי מוקדם מידי ואז חזרתי לישון והיה לי חלום ביזארי לחלוטין, בו כמובן אני חולם שהאקסית מתקשרת אלי ואנחנו רבים בטלפון או משהו כזה.
פתאום היא אמרה משהו שנראה לי לא הגיוני על זה שהתקשרתי לפני כמה ימים ואני זוכר שלא התקשרתי.
ואז בחלום אמרתי לעצמי, רגע! זה לא הגיוני! וצעקתי לשפופרת הטלפון "נמאס לי לריב איתך! זה חלום! ביי!!!".
רצתי לחדר השינה וראיתי את עצמי שוכב במיטה, ישן.
רצתי וקפצתי לתוך הגוף שלי, ואז התעוררתי.

מעניין מה פרויד היה אומר על זה.

רציתי לכתוב משהו קטן על שינוי שמתרחש בעברית (למעשה, אפשר לומר שהוא התרחש, כי הוא כמעט הסתיים לגמרי). המעבר מ"עומד" ל"הולך".

פעם, כשמישהו היה רוצה לומר שיש בכוונתו לאכול תפוח, הוא היה אומר "אני עומד לאכול תפוח". כיום, הוא כמעט תמיד יגיד "אני הולך לאכול תפוח". אני חושב שהשינוי הזה הוא השפעה של האנגלית, כי שם אומרים going to, אבל אין לי כל סימוכין לזה. מה שמעניין זה המשמעות.

אחת הסיבות שאני חושב שמבחינה תקשורתית "אני עומד ל-" עדיף על "אני הולך ל-", היא שהפועל "עומד" יכול לקבל את מילת (קידומת?) היחס "ל-" רק בהקשר של עומד לעשות משהו. למעשה זו לא מילת יחס, אלא חלק משם הפועל. עוד יותר טוב. כי אז כשאננו שומעים "אני עומד ל…." אנחנו יודעים כבר שצריך לפענח את המשפט הזה כהצהרה לגבי כוונה לבצע פעולה כלשהי. זאת לעומת "הולך ל…" – שם זה יכול להיות "הולך לגן", למשל, באותה מידה שזה יכול להיות "הולך לקום". ככה, המוח צריך להשאיר עוד אפשרות פתוחה, לטרוח יותר כדי לזהות את המשמעות של המשפט, ואולי גם לגרום לאי-הבנות.

עד כאן התיאוריה הלא-מבוססת-בשיט שלי. מה דעתכם?

כשהייתי קטן ולא ידעתי אנגלית, אז ראיתי את המילה "קופונים" כתובה, וחשבתי שזה קוֹפוֹנים, ז"א כמו הרבה קופים קטנים. רק אח"כ כששמעתי שאומרים אותה הבנתי.

זה כמו ש"הרפתקאות" יצר אצלי בראש תמונה של ערימה גדולה של פתקי נייר, רק שזה לא קשור להבדל בין כתיב והגיה, רק לדמיון שלי כילד.

אני שואל בכנות ובתום לב, כי אני באמת לא מבין:

1. איך שכר לימוד דיפרנציאלי יכול לא לפגוע בשכבות החלשות? המקצועות הנדרשים יותר יהיו יקרים יותר, ויהיו פתוחים רק לעשירים, שככה ינציחו את עצמם כעשירים. הניתוח שלי לא מדויק? זה לא יהיה דומה למה שיש עכשיו עם הציונים, שיש מתאם בין מצב כלכלי לציונים גבוהים, ואז קשה למי שבא מרקע עני להתקבל לאוניברסיטה?
2. למה מערכת הלוואות, אם בכל מקרה בוגרי אוניברסיטה משתכרים יותר ובהתאם משלמים יותר מס? למה להכביד עוד על מי שרוצה להרוויח את לחמו בדרך של השכלה? בישראל גם ככה חיים מהלוואה להלוואה ומחוב לחוב, הרי זה בטוח ייכשל. או שאנשים יאבדו את התחתונים, או שהממשלה תיאלץ לוותר על גבייה של חלק מהחובות, או גם וגם. או שיפריטו את ההלוואות האלה ואז יהיה יותר גרוע, כי זה יהיה אותו הדבר רק בלי הסתכלות על האזרח הקטן, ורק על הבוטום ליין הפיננסי.
3. שכר מרצים דיפרנציאלי – זה באמת טוב? נכון, אם ישתמשו בזה לתגמל את המרצים הטובים זה יהיה מצוין, אבל בואו נהיה ריאליסטים – זה לא יהפוך כלי שידחוק החוצה מרצים בתחומים שהם פחות פופולריים אצל הסטודנטים, ולכן לא שווה לשלם להם הרבה?
4. ואגב שכר מרצים דיפרנציאלי – יש את הטענה שזה "ימוסס" את האיגודים שלהם. יש מאחורי זה בסיס? למה שזה יהיה ככה?

זהו בינתיים. מישהו יענה לי?