מתוך xkcd כמובן:

סרט ענק! אתם חייבים לראות, אם אתם מעריכים הומור נונסנסי/מטורף.

אם השם של הבמאי נראה לכם מוכר, זה בגלל שהסרט נעשה ע"י חבורת היפופוטם.

"Don't get too DOT-COMfortable"

ללכת עם החבר'ה מהמילואים בחניה של הסינמה סיטי בדרך לארוחת הצהריים המיוחלת (יש מילואים ויש מילואים), לדבר על כל מני דברים, ואז, כשהם בוהים באיזו בחורה, לשים לב שהיא לא ממש מעניינת אותך, כי אתה כבר "מסודר".

וגם כיף, אבל אחר לגמרי: לעשות במילואים משהו שאתה מרגיש שהוא חשוב.

יש תופעה שלא מובנת לי: אנשים שכל הזמן נעלבים (או כמעט-נעלבים) מאנשים שהם מחשיבים חברים שלהם. אתם מכירים אותם – האנשים האלה בחבר'ה שתמיד צריך להזהר ממה שאומרים להם, פן תגידו מילה לא במקום ותפרוץ שואה גרעינית שתסתיים בקרע חברתי עמוק, בכי, וחברים משותפים באמצע שיצטרכו לג'גל בין לפגוש אתכם או אותם כי אתם "מסוכסכים". או, לחילופין, סתם כמה שעות של אי נעימות, אם אתם לא בחורות.

ובכן, בואו ננתח את זה לוגית. בואו נבטל את האפשרות שמדובר באיזה רגע של חוסר-רגישות גס במיוחד, או נושא טעון במיוחד, ז"א, כל הדברים ה"לגיטימיים" שיכולים לגרום לעלבונות. בואו נגיד שבאמת מדובר באדם שבאופן תדיר נעלב (או שכמו שאמרתי, מאוד נזהרים לידו אז הכל נשאר בסדר איכשהו, אבל זה נורא מעצבן).

אפשרות אחת היא שכל הזמן החברים שלך באמת מנסים להעליב אותך, בין אם בכוונה ובין אם הם באמת אנשים גסים ופוגעניים שפשוט לא אכפת להם. אם כך, ברכותיי! אתה פסיכי. למה אתה בוחר ככה את החברים שלך? מי שפוגע בך ומעצבן אותך ועולה לך על העצבים, זה לא חבר, זה בן-זונה.

האפשרות השניה היא, כמובן, שהחברים שלך בעצם סבבה, אבל אתה כל הזמן "מחפש" אותם, ומנסה לפרש כל דבר שהם אומרים כאילו הם מנסים לפגוע בך (-"יש לי מבחן מחר" -"בהצלחה!" -"מה, אתה מנסה לרמוז שאני צריך את האיחולים שלך בשביל להצליח? שאני לא יכול לבד????" – לפעמים זה נשמע פחות פסיכי, אבל אתם מכירים. יש שיקראו לזה "פולניוּת"). אם זה המקרה, ברכותיי! גם אתה פסיכי. יש כלל בחיים שאומר: מי שמחפש, מוצא. אם תחפש איפה מנסים להעליב אותך, תצליח למצוא, ואז תהיה אומלל כי כל הזמן תכעס על כולם. למה אתה עושה את זה לעצמך? תפסיק. אלא אם אתה אוהב לסבול, ואז אין על מה לדבר בכלל.

מסקנה: אנשים שנעלבים כל הזמן הם פסיכים. אל תהיו כאלה.

יום נעים!

…עד שהם ממציאים דברים כאלה.

אזהרה: הפוסט הזה משתמש בהכללות גסות (כאילו כל הגברים הם אותו הדבר וכל הנשים הן אותו הדבר) והקצנות (כאילו כל הגברים מתנהגים כך באותה מידה וכל הנשים מתנהגות כך באותה מידה). אני יודע שלא כך הדבר, ואני לא טוען שזה כך, אבל בשביל שיצא טקסט קריא ולא מלא התנצלויות פנימיות כרימון, אני סוגר את הפינה הזאת כבר כאן בהתחלה, אז במטותא, עיזבו את זה והתייחסו לתוכן האמיתי של הטקסט.

גברים מעדיפים פשטוּת, ישירוּת, דוּגריוּת. הרוב השלימו עם זה שרוב הנשים לא מסוגלות/לא רוצות להתנהג ככה, אז הם מוותרים (לא אני, אבל זה לא קשור). גברים מפרשים מסובכוּת באופן שלילי: אולי כטירוף כלשהו, בעיה בתפישה של המציאות (המציאות שהם רואים כפשוטה, אם היא מיוצגת ע"י האשה כמסובכת, אז כנראה שהאשה רואה דברים שלא קיימים), אולי כאיזה "משחק" עם כוונות שליליות (אם היא לא אומרת לך מה היא רוצה, אז היא רוצה שאתה תגלה את זה לבד. למה? מתוך רשעות, רוצה לעשות לך את החיים קשים), ואולי כטיפשות (היא לא מבינה איך העולם עובד אז הכל נראה לה מסובך, כמו אלה שחושבים שה-CD במחשב הוא מחזיק כוסות).

מצד שני, נשים אוהבות תחכום, ז"א, סיבוך. בפעולות שלהן מקודדים כ"כ הרבה מניעים ומטרות (שגברים לא מסוגלים להבין אפילו אם הם מניחים שהם שם. והם לא מניחים, לא משנה כמה פעמים הם גילו בדיעבד שכן). לכן הן מניחות שגם בפעולות של הגברים מקודד כ"כ הרבה, ובעצם, גברים בד"כ יותר אימפולסיביים, עושים דברים בצורה ישירה יותר, ואם לא, זה רק כי הם מפחדים מהתגובה של האישה. אפילו אם גבר עושה משהו עם איזשהו מניע נסתר, אלא אם זה משהו שטחי יחסית, הוא בד"כ לא יהיה מודע לזה. וזה גם תמיד משהו צפוי כמו להשכיב את הבחורה. הנשים רואות את הפשטות הזאת כטמטום, בד"כ: איך הוא לא מבין למה התכוונתי? או כרשעות: איך הוא מתנהג ככה, באופן שמשמעו <משהו שהגבר לא מבין ולא מתכוון אליו>?

ידידה טובה שלי אמרה לי פעם שהיא מתלבטת לעתים בין לסיים שיחה (בעולם האמיתי, לא בטקסט) ב"ביי" או "ביי ביי", כי אחד יותר רשמי והשני יותר קליל. חיי נפשי, מעולם לא חשבתי אפילו שמישהו מתלבט בדברים כאלה בדיבור, שלא לדבר על להתלבט בזה בעצמי. לא חשבתי אפילו על האפשרות להתלבט בין שני הניסוחים האלה, הם נראו לי שקולים לכל דבר ועניין.

סליחה על זה שלא ממש חידשתי פה כלום לאף אחד, כן? וגם אם כן, זה לא משנה. זה טבוע בנו עמוק מדי. כמו שאסלה זה תמיד מגעיל, ורובנו לא נאכל אפילו מתוך אסלה חדשה שחיטאו אותה 100 פעם, ובטח שלא בכיף, ככה גם ההתנהגות הזאת טבועה בנו. אפילו אם תדעי, באופן כללי, שהוא לא מתכוון לשום דבר מעבר למה שהוא אומר, בפעם הבאה שהוא יגיד משהו שאת תניחי שיש לו משמעות שאין לו, עד שתיזכרי בזה שהוא גבר זה כבר יהיה מאוחר מדי. אפילו אם תדע שהיא רואה את העולם עם יותר שכבות משאתה רואה אותו, זה עדיין יעצבן אותך כשהיא "תמציא" עובדות שבעיניך לא קיימות, גם אם תזכור שזה לא משהו שלילי.

שאלה (מכשילה) לקוראיי: מי צודק?

פוסט גדול של עידו קינן. גם בגודל וגם בתוכן.

יש הרבה אנשים טמבלים באינטרנט הישראלי!

(ובחדשות אחרות: השמש חמה)

לכבוד יום הולדתי ה-25 שחל אתמול, הנה פוסט שבו אני טופח לעצמי על השכם. אבל לא רק! נראה לי שזה יעניין חלק מכם.

מי מכם שמשתמש בפיירפוקס או בת'אנדרבירד תחת ווינדוז, בטח שם לב לתופעה המעצבנת שאי אפשר להחליף את כיוון זרימת הטקסט מ-LTR ל-RTL וההיפך עם Ctrl+Shift כמו בשאר תוכנות ווינדוז, אלא רק עם Ctrl+Shift+X. הסיבה לכך היא שתשתית ה-JavaScript/XUL של מוזילה לא מאפשרת לתפוס ארוע של Ctrl+Shift לבד.

הדבר הזה עיצבן אותי, אז החלטתי לכתוב תוכנה שממפה את Ctrl+Shift ל-Ctrl+Shift+X בתוך חלונות של מוזילה. אבל זה לא סיפק אותי, כי היתה לי תחושה שיש פתרון יותר טוב.

את ההיכרות שלי עם ארועי מקלדת ב-JS עשיתי כשכתבתי את זה עבור חבר ששהה בחו"ל, ולכן, כשהתחלתי להתעסק עם ה-Ctrl+Shift, עלה לי רעיון – אמנם אי אפשר לדעת מתי לוחצים Ctrl+Shift ביחד, אבל אפשר "לנחש" מתי, כי אפשר לדעת מתי המשתמש לוחץ על Ctrl ועל Shift, בנפרד, ומתי הוא עוזב אותם. אם נזהה שבשלב מסוים שניהם היו לחוצים, נדע שצריך להחליף כיוון. ככה בניתי את הדף הזה, שמדגים את הקונספט.

פתחתי באג בנושא בבאגזילה של BiDiUI, ועכשיו זה הולך להיות ממומש באחת הגרסאות הבאות. נכון מגניב?

תגובה שלי לכתבה הזאת:

אם כלב יכול לפגוע באיכות המוצרים שלכם, אז בטוח שגם ילדים יכולים, כי הם נוטים לגעת בכל דבר, כולל ברצפה. אז אולי לא תכניסו לקוחות עם ילדים קטנים עם ידיים דביקות?

הבעיה האמיתית היא שאתם לא מבינים שזה מגעיל שיש מוצרים בתפזורת בלי כיסוי מינימלי, ובגובה הרצפה. במצב כזה, כן, זה לא טוב שיכנס כלב, אבל הבעיה היא לא בכלב הבעיה היא בכם.

וגם אם אתם חייבים שזה יהיה ככה מאיזושהי סיבה מטומטמת (נניח, אם הלקוחות שלכם הם היפים מחבקי עצים שחושבים שאוכל מתוך שק קנווס זה "טבעי" יותר מאשר אוכל מכלי פלסטיק או אלומיניום), אז בשביל מעט הלקוחות העיוורים שיש לכם מדי פעם, היה אפשר לגשת במיוחד לשקים, ולכסות אותם לפרק הזמן שבו הכלב שוהה בחנות. בלי קשר לחוק, זה אחווה אנושית ותושיה בסיסית (לא צריך להיות מקגייוור בשביל לכסות שק זרעוני סויה או מה שזה לא יהיה).

ולשאר המגיבים – הרבה מכם בהמיים וניכר שלא חשבתם על מה שכתבתם. אולי תלכו לחנות טבע לקנות "רגיעון" או משהו כזה… אבל לא מתוך שק פתוח, זה מגעיל.