לדייב בארי (Dave Barry, מי שלא מכיר שיחפש) יש קטע שהוא מצטט ממכתבים ששלחו לו, או כתבות שהוא קרא, ופותח ב-"I am not making this up", כי מה שמסופר שם זה כ"כ הזוי.

אז הנה, קוראיי היקרים, I am not making this up: איראן בפרנויה: 14 סנאים מרגלים נתפסו במדינה

ראיתי בנרג את הכתבה הזאת, על הקמת בית הכלא הפרטי. הם כתבו שם את מה שאני כבר יודע על הפרטה ואאוטסורסינג ("מיקור חוץ" זה מכוער): אם אתה לוקח מישהו חיצוני שיעשה בשבילך משהו שעד עכשיו עשית בהצלחה בשביל עצמך, הדרך היחידה לחסוך היא להוריד את הרמה.

כשהמדינה עושה את זה קוראים לזה הפרטה, כשחברה עושה את זה קוראים לזה אאוטסורסינג, אבל ברמה הכלכלית זה דומה: הדרך היחידה שבה ייתכן כלכלית שלהעסיק מנקה דרך חברה חיצונית זה יותר זול מאשר להעסיק אותה בעצמך, זה באחד משני מקרים: או שאיכות העבודה תרד, או שהשכר של העובדים (תנאים סוציאליים זה שכר, לצורך העניין) ירד. או שניהם. הרי אחרת, איך יכול להיות שיש עוד מישהו באמצע, שגם רוצה להרוויח כסף, ואתה תשלם פחות מאשר שהוא לא היה? הוא צריך לחסוך איכשהו. אז לא משלמים לעובדים, או שעושים עבודה גרועה (נניח, חומרי גלם ירודים, פחות פיקוח וכו').

המצב היחיד שבו אאוטסורסינג הוא משתלם הוא מצב שבו אתה צריך משהו חדש, שלא טיפלת בו בעצמך קודם, או שלא הצלחת לטפל בו בעצמך היטב, או שאתה צריך כ"כ מעט ממנו, שלא שווה לך להחזיק אדם במשרה מלאה. למשל, שירותי מחשוב – חברות קטנות לא צריכות מישהו במשרה מלאה, אז עדיף להן לפנות לחברה חיצונית או אדם חיצוני שיטפלו בזה עבורן.

זה נכון גם עבור תחומים שדורשים מומחיות רבה או ציוד מיוחד – לכן גם חברות גדולות הולכות לאאוטסורסינג בענייני מזון, בניין, מחשוב, תקשורת וכו'. תהליך גיוס העובדים, ניהול הפרויקט וכו', דורשים זמן ומומחיות שלא קיימת בכל חברה, ולכן עדיף לקחת חברה חיצונית.

המדינה מנהלת בתי כלא בהצלחה כבר הרבה שנים. אם שכר הסוהרים גבוה מדי, אז אפשר להוריד אותו (לא למי ששם עכשיו, אבל כן למי שיבוא בעתיד). אם הוא בסדר, אז למה לפתוח בית כלא פרטי? נראה לי סתם כי זה נראה יפה בבוטום-ליין.

דיסקליימר: אני לא יודע כלום על כלכלה, עסקים, ניהול או כל דבר שהוא לא מחשבים, כימיה ובלשנות.

אני משתמש גאה ב-Firefox, כמו כל חנון שמכבד את עצמו (ולא אוהב פופאפים, ספייוור, וכל שאר הדברים האלה ששומעים עליהם רק מאנשים אחרים), ולכן יש לי רשימה מכובדת של הרחבות לשועל. מי שזה לא מעניין אותו מוזמן לפסוח על הפוסט הזה, ומי שכן, הנה הרשימה:

כי אחרת היו חושבים שאני נרקומן.

עשיתי היום בדיקת דם, והאחות פספסה לי את הווריד, ואז התחילה לחטט לי שם ועשתה בלאגן, עד שהיא נכנעה ועבדה ליד השניה (ששם הכל הלך חלק). וזה לא שיש לי וורידים גרועים, ממש לא… לפחות לא עד עכשיו. בכל מקרה, ככה זה נראה:

זה עדיין כואב כשנוגעים! אחרי 15 שעות… מעניין איך זה ייראה מחר.

אגב, זה לא שהיד שלי שמנה, זה שריר… שלא תחשבו.

שכותבים איזה משפט, עם סמיילי בסופו, בסוגריים, ומשתמשים בסוגר של הפה של הסמיילי כסוגר שמאלי (בעברית, ימני באנגלית).

אני לא אוהב את זה משתי סיבות:
1. אם יש משהו שמחליף סמיילים בתמונות, זה דופק הכל.
2. זה לא מתקמפל לי טוב. יש סטייטמנט שלא סגור. המוח שלי זורק expected parenthesis. זה קשור לסיבה הקודמת, בערך. כי המוח שלי מחליף סמיילים, גם טקסטואליים, ב"סמיילי", ואז הם כבר לא סוגריים!

דבר שצריך לעשות: מחקר על תפקידם התחבירי של אמוטיקונים.

לפני כמה חודשים כתבתי פוסט על זה שאנשים מצפים לקבל את תכניות הטלוויזיה שלהם מתי שהם רוצים ואיפה שהם רוצים, ולא מוכנים יותר לקבל את העול של שעות השידור ורשתות השידור שמוכתבות להם ע"י בעלי הזכויות.

היום הזדמן לי לראות הוכחה לכך, כאן בישראל, לא בחו"ל: את 15 הפרקים הראשונים של "הנפילים" הם שמו באתר שלהם, לצפיה מלאה, אכן מעשה יפה וראוי להערכה – בלי ציניות, זה צעד ראשון וחשוב מאוד בזמינות של תכניות טלוויזיה ישראליות ברשת. הבעיה של הגולשים התחילה עם פרק 16, שכבר לא הועלה לאתר. אם מסתכלים בפורום של התכנית בוואלה רואים אנשים נעלבים וזועמים, שמבחינתם הכי טריוויאלי שמי שאין לו יס, יוכל להנות מהפרקים באמצעי אלטרנטיבי כלשהו.

אתם יכולים להגיד שמדובר בילדים מפונקים, שקיבלו 15 פרקים מתנה ועכשיו רצים הכל (נותנים להם אצבע ורוצים את כל היד), אבל זה יהיה ניתוח שטחי, ויותר מזה, מגמתי. המגמה? עיוורון למציאות.

מדובר באנשים (שאמנם רובם ילדים, לפי איך שזה נראה, אבל ממש לא כולם) שמצפים ליותר מספקי התוכן שלהם. הם יודעים שאפשר לקבל הכל מתי ואיפה שאתה רוצה, שאין כאן מגבלה טכנית, ולכן הם זועמים על זה ש"מפילים" עליהם מגבלות שרירותיות. נכון, הם גם היו רוצים לקבל את זה בחינם, אבל אני בטוח שחלק גדול מהם היה משלם כמה שקלים בשביל לצפות בפרק. הבעיה היא שחברות הטלוויזיה מתנהגות כמו חברות התקליטים: ממלאות את לוח השידורים שלהם בפילרים (fillers), דברים שאף אחד לא היה משלם תמורתם. הן רוצות לוודא שאנחנו, הצרכנים, נמשיך לשלם עבור התוכן שהן דוחפות לנו, כי אם אנחנו נראה רק מה שאנחנו רוצים, לא נרכוש "חבילות ערוצים" כשכל ערוץ הוא "חבילת תכניות" אלא רק את מה שמעניין אותנו, אנחנו נקנה רק את מה שטוב, וזה טירוף, נכון? כי אם אנשים יקנו רק מה שטוב, הן יצטרכו להשקיע במוצר שלהן! ואיך חברה אמורה להרוויח כשהיא צריכה להשקיע במוצר? הרי כל מנהל זוטר יודע שהסוד לרווח הוא לא להשקיע כלום ולהכניס הרבה.

הבעיה שלהם (המנהלים והחברות) היא שכמו שקרה בעולם המוזיקה, שבו כבר אפשר לקנות רצועות בודדות מאלבומים, כבר אפשר היום לקנות תכניות בודדות (בארה"ב, ניתן לקנות פרקים של תכניות מסוימות ב-iTunes. גם בארץ אפשר? מישהו יודע?), וזה יגיע גם לישראל, ובסופו של דבר, זה יהיה נתח משמעותי מספיק מהשוק כך שלא ישתלם להקרין פילרים זולים וגרועים.

זה אולי נשמע קצת כמו תיאוריית קונספירציה, אבל תודו שיש בזה יותר מגעין של אמת.

נתחיל מזה שאתמול חשבתי כמה ש"איתן" דומה ל-Ethane.

ואז, היום בבוקר קיבלתי ספאם שבשורת ה"מאת" שלו הה כתוב "דיאן" (בעברית, זה היה ספאם ישראלי) ואני ישר חשבתי על Diene.

הספקתי לעשות המון דברים בסופ"ש! דברים שתכננתי לעשות בו, ואפילו דברים שדחיתי מזה זמן רב, ובכלל, הרגשתי מאוד פרודוקטיבי.

למעשה, עשיתי כל מה שתכננתי, חוץ מהמשימה הקטנה של ללמוד למבחן העצום שיש לי ביום שני.

(מי מאיתנו לא היה שם…)

(אבל אני רוצה להיות כאן!)

אחרי הרבה זמן של התעצלות, העליתי לרשת מגוון תמונות משעשעות שצילמתי עם הסלולרי שלי. להזכירכם, "מצלמעפון" זה הלחם של מצלמה+מעפן+טלפון.

אלו שיודעים לספור ואלו שלא. למשל, ב"נענע" לא יודעים:

הודו: מספר נשאי האיידס עומד על כמחצית מההערכה הקודמת

בכותרת המשנה: "ההערכות מציבות את הודו במקום השני במספר נשאי האיידס בעולם, אחרי דרום אפריקה וניגריה". כן, כנראה שמתחילים לספור ממקום אפס, ואז מקום ראשון…

הערות לקטנוניים שביננו:
1. לא, אני לא חושב שיש אפשרות שיש בדיוק אותו מספר נשאי איידס בדרא"פ וניגריה. וגם אתם לא באמת.
2. זה שזה לקוח מרויטרס לא אומר שהעורך ב"נענע" לא היה אמור לשים לב לזה במקום לעשות קופי-טרנסלייט-פייסט…