אוהבים להעלב?

נכתב ב-5 בדצמבר 2007, 19:42 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

0

אם אני אומר "לשאול את סטיבן הוקינג שאלה במתמטיקה תיכונית זה כמו להשתמש בטנק כדי לחלק עיתונים", זה לא משפיל או פוגעני כלפי הוקינג, כי אני לא משווה אותו לחפץ כלשהו, אלא רק עושה אנלוגיה, נכון? יופי.

אז עכשיו אני יכול לספר את הפואנטה שלי.

לפני כמה שבועות, סיפרתי למישהי שכמו שאמרתי בפוסט שלי על הפרדוקסוטאור, "קשה למצוא בחורה שאין לה כל מני תפישות מוזרות לגבי החיים, מערכות יחסים, וכו'. ושגם יהיה מעניין לדבר איתה. ושגם תראה טוב (לא דוגמנית! אבל טוב!)" – כך כתבתי לה, מילה במילה. היא, בתגובה, ענתה ש"עולה ניחוח מעט צרכני מהניתוח שלך", וש"אדם הוא לא רק סכום 'תכונות' או 'התאמה'". בעיני, זה כמו להגיד שאם אתה משתמש בנעל להרוג ג'וק, אתה מוריד מהערך שלה כמשהו שאפשר ללכת איתו. מה לעזאזל הקשר? ולא, אל תגידו שאני משווה נשים לנעליים, כי גם לא השוויתי את הוקינג לטנק. אפשר גם לומר שזה כמו שלחלק עיתונים עם טנק מוריד מהערך שלו ככלי לחימה, אבל זה לגמרי אותו הדבר.

בכל אופן, למה אנשים נוטים לקחת את הפירוש האקסקלוסיבי במקום האינקלוסיבי? אם אני אומר על משהו שיש לו תכונה X, האם זה אומר שאין לו אף תכונה אחרת, בהנחה שהתכונות האחרות לא סותרות? האם זה שאפשר לחזות התאמה זוגית, במידה מסוימת, לפי קריטריונים מסוימים, אומר שבני אדם (או נשים/גברים בפרט) הם רק אוסף ה"ציונים" שלהם בכל קטגוריה (גם לו היה כזה דבר)?

אני מקשר את זה לנטיה לחפש ממה להעלב. הרי גם האדם הווכחני ביותר לא היה רואה פסול בדוגמא שלי עם הוקינג מהפסקה הראשונה. ומכיוון שהראיתי (בערך) שהיא שקולה (בערך) לדוגמא עם הנעל, ולכן בהכרח מעליבה (בערך) באותה המידה, זה שאומר (בערך) בכלל לא. ולכן, אם אדם נעלב ממנה, בתואנה שהיא מהווה השוואה של נשים לנעליים, הוא מחפש ממה להעלב.

באותו אופן ניתן לקחת דוגמא שבה לא הייתם מסיקים מזה שאני אומר ש"לתוכנה כלשהי יש ממשק יפה" מסקנות לגבי דעתי אודות יציבותה או איכות הפלט שלה, כי הייתם יודעים שאין קשר בין התכונות. ולכן, אם במצב אחר אתם מסיקים מדעתי לגבי תכונה X מסקנה אודות דעתי על תכונה Y, והמסקנה הזאת מעליבה אתכם, זה סימן שאתם מחפשים ממה להעלב.

תחשבו על זה!

(אגב, להשתמש בהוקינג להבהרת נקודה אודות השוואה לחפצים זה מצוין, כי למרות פרסומו הרב והצלחתו בחיים, אין ספק שאם תסתכלו על זה בסה"כ, רובנו היינו מעדיפים שתהיה נגדנו אפליה בכל תחום בחיים מאשר לחיות כמוהו, ולכן, הוא מנצח בכל "תחרות מסכּנוּת" שאפשר לדמיין)

געגועיי לאולטינט

נכתב ב-4 בדצמבר 2007, 21:41 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

3

יש לי משהו על הראש. ועל הלב. מהו? אני לא אכתוב פה. זה לא משהו גדול, זה לא משהו שיעניין את רובכם, אבל זה משהו אישי. בעצם, בשבילי, אין לי איפה לכתוב דבר כזה באינטרנט. באולטינט היה לי.

אני לא אכנס פה להסברים על מה זה אולטינט, כי גם ככה חצי מהקוראים שלי יודעים (כי הם היו שם), אבל שם היה את האיזון הנכון, לרוב, בין אינטימיות וקהל. הרי למה לכתוב, אם אין קהל? ומצד שני, אם יש קהל, אי אפשר לכתוב דברים אישיים, כי הם הופכים לנחלת הכלל. אי אפשר לכתוב מה אתה מרגיש, כי מחר לא תרגיש ככה, אבל הפוסט הישן, אולי אפילו מה-Google cache, יבוא לרדוף אותך. האינטרנט לא שוכחת.

בלוג אנונימי זה מעפן, מכמה סיבות. ראשית, אנונימיות אמיתית קשה להשיג. תמיד יהיה מי שיצליח לזהות אותך, אלא אם הפנים שאתה מציג שם הם הפנים היחידים שלך ברשת, וגם אז לא בטוח. צריך לעבוד קשה, לחשוב מה מותר לפרסם, לעוות פרטים… לא כיף. וכמובן, אין קהל. לא באמת. כי הם לא מכירים אותך. וברגע שתתחיל לספר "רק לכמה חברים קרובים", אפילו אם כולם מש"קי ב"ש במיל', פתאום כל העולם ידע.

אז אפשר לעשות בלוג לא אנונימי עם סיסמה. אבל זה מכוער. וגם אז אתה פתאום חייב לתת אותה לכל מני אנשים, כי מה, הם לא חברים מספיק טובים שלך? והעלבון זורם כמו מים.

אז אני נאלץ להסתפק באמצעי תקשורת עתיקים כמו שיחות טלפון עם חברים, שהיתרון שלהם הוא שהן לא נרשמות בשום מקום, אבל החסרון שלהן הוא שהן לא נרשמות בשום מקום, ואני, חסר זכרון שכמותי, צריך ארכיונים ולוגים וכו' בשביל לזכור מה קרה מתי, ומה הרגשתי וחשבתי על זה כשזה קרה. אני שוכח את הדברים האלה כ"כ מהר… לא כי לא אכפת לי. כל פעם שאני חוזר אל משהו (לא שזה קורה הרבה, אבל מדי פעם) אני אומר לעצמי, זהו, עכשיו אני לא אשכח את זה. ואז שוכח שוב. מסתובב לי כ"כ הרבה בראש, שהכל נדיף. במיוחד אינטראקציות מורכבות כמו יחסים עם אנשים. מחשבים זה קל. אנשים זה קשה. יש המון פרטים, וכנראה שבסופו של יום זה לא בא לי כ"כ טבעי כמו שאני מרגיש שזה בא לי וכמו שכולם חושבים. מחשבים זה שטחי ופשוט, מכונות טיפשות עם כפתורים. שורה של קוד פה, כבל שם, הכל אותו הדבר. בני אדם הם הדבר המעניין והמאתגר באמת. כמו כל חנון טוב, בסופו של דבר, יותר קורה לי שאני לא מבין בני אדם משאני לא מבין דברים שאנשים אחרים מפחדים מהם, כמו מכוניות או מחשבים. אז נכון שזה נדיר למדי, אולי כמה פעמים בשנה, אבל כל פעם כזאת מותירה עלי רושם עמוק. קצת מחזירה אותי לימי בית הספר המוקדמים, שהרגשתי לפעמים "אחר". לא ממש חייזר, תמיד היו לי חברים וזה, אבל ככה, בקטנה. בואו רק נגיד שהיו תקופות בילדותי שהעדפתי להשאר בבית עם המחשב מאשר לפגוש חברים (זה עבר עד כיתה ד' בערך), כי זה היה יותר מעניין. אני מניח שזה לא מפתיע את רוב קוראי הבלוג. :)

כיום יש לי המון חברים (ולא רק בפייסבוק), כשאין לימודים אני יוצא כמעט כל ערב, ואם אני לא יוצא אני מוצף בחלונות של IM. אז לא, אני לא מרגיש לבד בכלל, רק נזכר בזה קצת, לפעמים.

שתי הערות אגב:
1. הנה דוגמא לפוסט שהיא אישי במידה גבולית לבלוג ציבורי, בעיני לפחות.
2. אין לינק לאתר של אולטינט כי הוא גרוטאה. בימים אלו הוא בשיפוצים, ואני מאמין שבניגוד ל-500 הפעמים הקודמות שבהן "בנו אתר חדש לאולטינט", הפעם גם יצא מזה אתר. :)

ובונוס למי שהגיע עד כאן: וידאו על התנהגות אנושית ראויה. :)

היידיש עוד חיה 2

נכתב ב-4 בדצמבר 2007, 20:43 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

0

Beatles – A Hard Day's Night, ביידיש.

נוסטלגיה של חנונים 2

נכתב ב-4 בדצמבר 2007, 2:34 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

0

הדף הזה מעביר בי רטט קל של געגועים. למי שרוצה לדעת עוד, שיקרא את הדף הזה, שגם הוא מעביר בי רטט דומה.

סקר דעת קהל

נכתב ב-4 בדצמבר 2007, 0:42 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

2

בפרסומת שראיתי עכשיו בטלוויזיה, אמרו שלפי סקר דעת קהל, חברת דלק כלשהי היא הזולה ביותר. זה מעצבן אותי! כשמדובר בנתונים מספריים יבשים כמו מחיר, או כמות קלוריות, או דברים כאלה, לפרסם שלפי דעת הקהל אתה הכי טוב בפרמטר הזה, נראה לי כמו הודאה שבעצם אתה לא הכי טוב בפרמטר הזה, אבל הפרסומאים שלך עשו עבודה מספיק טובה בלרמות אנשים, ועכשיו אתה משוויץ בזה.

הנה הפתרון שאני מציע: תפרסמו את הנקודות החזקות שלכם. אל תמציאו נקודות חזקות שאין לכם. אם אין לכם בכלל נקודות חזקות, תפרשו ותלכו לנקות חדרי מדרגות או משהו.

בואו, יש מכות!

נכתב ב-2 בדצמבר 2007, 23:19 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

7

וירטואליות, כמובן.

אזהרה: פוסט טכני-פוליטי-בלוגוספרי-אידאולוגי, מנוסח בכבדות יחסית, על שני הפוסטים האלה. למטיבי לכת בלבד. :)

עוד משחק מילים שעובד רק באודיו!

נכתב ב-27 בנובמבר 2007, 2:22 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

4

בהמשך למשחקי המילים הקודמים שלי, הנה עוד בדיחה, שהמצאתי אי שם לקראת סוף שירותי הצבאי, בשנת 2003.

מה הקשר…

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

בסטריאו: (לדעתי זה פחות טוב)

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

וגרסה אחרת, פחות מוצלחת לדעתי, אבל הייתי רוצה לשמוע מה אתם חושבים:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

כמו שאמרתי על משחקי המילים הקודמים – כל הזכויות שמורות.

מנפלאות פייסבוק!

נכתב ב-26 בנובמבר 2007, 20:18 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

5

מישהי שהיתה איתי בתיכון הוסיפה אותי לפני חודשיים בערך. לקח לי כמה דקות להזכר מי היא בכלל…

עכשיו אני פתאום רואה אותה בחברים של מישהו אחר, לא קשור אלי, ושם לב שהיא לא ב-Mutual Friends. אז הסתכלתי, והיא הורידה אותי מהחברים שלה. :)

כ"כ הזוי…

האקדמיה

נכתב ב-26 בנובמבר 2007, 2:57 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

6

נכנסתי בשביל משהו לא קשור לאתר של האקדמיה ללשון העברית, וראיתי שם את הדף עם החלטות האקדמיה מ-26/3/2007, בינהן מילים חדשות בתחום טכנולוגיות המידע. מכיוון שאני יודע שיש לי לא מעט קוראים עצלים שלא יקליקו על אף לינק, אני מביא כאן את המילים. חלקן גרועות, חלקן מגניבות, ואני די בטוח שרובן לא יכנסו לשימוש לעולם – בין אם בגלל מסורבלותן, בין אם בגלל מילה לועזית אחרת שכבר נקלטה טוב מדי, ובין אם בגלל העובדה שאורך החיים של מושג בתחום הזה הוא כ"כ קצר שהמושג עצמו ייעלם מהשיח לפני שהמילה תספיק להיות מספיק זמן בשימוש בשביל ממש להקלט.

  • יוֹמַן רֶשֶׁת – blog
    המילה הלועזית "בלוג" היא קיצור של web-log, ומכאן המונח העברי.
  • תְּגוּבִית – talk-back
    הצורה תגובית בסיומת -ית היא צורת הקטנה של המילה תגובה.
  • פַּרְצָן – cracker
  • פַּצְחָן – hacker
  • רֶמֶז צָץ – tooltip
  • תַּו-כֹּל (בלי ניקוד: תו כול) – wildcard
    תו המשמש לחיפוש של מחרוזת שחלק  מאותיותיה נשאר בלתי מוגדר, כגון כוכבית.
  • טַבְלָר – tab
    הסיומת -ר הנוספת לשם 'טבלה' משמשת לציון עושה הפעולה, כגון סנדלר.
  • דִּפְדּוּף טַבְלָרִי – tabbed browsing
  • הֶדְבֵּק – mashup
    אתר אינטרנט הבנוי מקטעים הלקוחים מאתרים אחרים. המונח משמש גם בתחומים אחרים.
    המונח הדבק נקבע כחלופה לקולז'; מכיוון שמדובר בתופעה דומה לקולז' נקבע מונח זה גם כאן.
  • מַעֲנֶה – callback
    מסר הנשלח ללקוח על ידי שרת, במענה לפניית הלקוח.
  • שֶׁזֶר – thread, topic thread, discussion thread, message thread  [כגון, שזר נושא, שזר דיון, שזר מסרים]
  • מַזְנֵק – trigger
  • מַשְׁקֵף – viewer
  • אַפְשֹׁרֶת (בלי ניקוד: אפשורת) – facility
    המילה אפשורת תשמש רק במקום שנחוץ מונח מופשט וכולל המציין את כלל התנאים, המתקנים, האמצעים, היכולות וכדומה שנועדו לבצע איזו פעולה.
  • מִחְשׁוּב מַקִּיף – ubiquitous computing
  • מערכת (עתידית) שבה ימוחשבו פונקציות רבות ככל האפשר.
  • רָגְלָה – spyware
    תכנת ריגול; המונח נגזר על פי שמות אחרים במשקל הזה הקשורים למחשב: תכנה, חמרה, למדה ועוד.
  • אִכְשׁוּר – housekeeping

אם האקדמיה היתה זריזה יותר, ויותר מחוברת לקובעי דעת הקהל בנושאים האלו
(מתרגמי תוכנות, עיתונאי טכנולוגיה ועורכי אתרים, ומובילים טכנולוגיים
בקהילת הטכנולוגיה הישראלית ובאקדמיה), היה לה יותר סיכוי לבסס את המושגים
האלה. הייתי מציע להם את זה לולא הייתי חושב שאין לזה סיכוי.

בתור סטודנט לבלשנות (שאינו יומרני מספיק בשביל לקרוא לעצמו "בלשן"), אני חצוי: הבלשנות הדסקריפטיבית המודרנית גורסת שאין מקום "להכתיב" לאנשים איך לדבר, ושהשפה דוחה התערבות כזאת. יש לזה סימוכין – למשל, ניסיון להוציא מילים גסות מהשפה, דבר שכמעט תמיד מסתיים בכך שמילה "נקיה" לשעבר תופסת את מקומה של המילה שהועלמה ונהיית גסה, או במילים מהתרבות הפופולרית שהיו חזקות ואז נדחו, כמו "לפלף", "מזניב", "אייזן בטון" וכו'. מצד שני – יש מילים וביטויים שנכנסו מהתרבות הפופולרית לשפה, וגם נשארו שם חזק, ותסלחו לי שאין לי דוגמא, או חידושים עבריים כמו דוא"ל עבור דואר אלקטרוני, שכבר מתחיל לאבד את הגרשיים ולהכתב "דואל", כמו שקרה לתפו"ז (תפוח זהב).

אני מקבל, אם כן, את הטענה שאי אפשר להכתיב מלמעלה מילים ו"לנהל" שפה, כי יש דברים שלעולם לא ייתפסו, אבל אי אפשר לומר שזה חסר טעם לנסות – הרי יש הצלחות, כמו שהזכרתי למעלה. אז ראשית, הייתי אומר שצריך לנסות ולחקור את ההצלחות האלה. לחקור מורפולוגית, לחקור תחבירית, ולחקור תרבותית-כרונולוגית. מעבר לזה שזה יהיה מרתק, זה גם יהיה שימושי. וזה מביא אותי לדבר הבא: זה יהיה שימושי ביצירת שפה בריאה יותר. למה אני קורא "בריאה" (וזה כן יהיר מצידי…)? שפה היא לא רק המילים והחוקים, היא גם (ובעיקר) כלי, כלי לתקשורת. וכמו כל כלי, ככל שהיא תהיה טובה יותר, יהיה יותר קל לתקשר בעזרתה.

כלי תקשורת טוב, למשל, ימנע דו-משמעות. לא נרצה שיהיה שם שיכול לשמש לשני דברים שאפשר להתבלבל בינהם. לא נרצה שיהיה פועל עם משמעויות שאפשר להתבלבל בינהן. נכון, זה קורה, ומתמודדים עם זה בהצלחה, אבל אם אפשר להמנע מזה – מה טוב. אם אני אגיד "לקחת תמונה" במקום "לצלם", גם יצרתי כפל משמעות, וגם יצרתי בזבוז – שתי מילים במקום אחת. ואל תגרמו לי להתחיל לדבר על "מכנס", "משקף", "סנדל" וכו'. שאני לא אשלח אתכם לרכב על אוֹפַן.

מילים חדשות (תחדישים) צריכות לשרת גם עוד מטרה – שכל דובר של השפה יוכל להבין אותן גם אם הוא לא שמע אותן קודם. האקדמיה מקפידה על כך עד כמה שאפשר, לפי מה שראיתי. עברית טובה לזה, בזכות שיטת השורשים והבניינים. למשל, אם נסתכל למעלה – כל דובר עברית יבין ש"פַּצְחָן" הוא מישהו שמפצח דברים. בלי הקשר זה נראה מוזר, אבל בתוך הקשר של האינטרנט, זה מקבל משמעות.

חוץ מזה, שפה היא חלק מתרבות. הבדלת השפה משרתת את הבדלת התרבות. אני לא אוהב את זה שיש לנו חברות עם שמות כמו HOT, yes, Cellcom, Orange (Partner), Netvision, וכו'. מה רע בעברית, רבאק? מה רע ב"בזק", ב"ברק" וב"פלאפון", ההלחם הנחמד בין "פלא" העברי ל"טלפון" המושאל מאנגלית? ("קווי זהב" זה עברי אבל מכוער) ואני יודע שאני נשמע לפחות בן 60 כשאני אומר את זה (ציינתי שיש לי בגרות ביידיש?), אבל זה באמת "מדלל" לנו משהו בשפה ובתרבות. אני לא מתיימר לדעת מה ההשפעה. את זה יגידו היסטוריונים בעוד 50-100 שנה.

ולסיום, המילה המחשבית שהכי נאנסה בשביל להכנס לתבנית עברית: ללנקג'! (To link)

ציטוט מ"רייטינג"

נכתב ב-24 בנובמבר 2007, 5:29 | על-ידי לירון | קטגוריות: כללי

0

דפנה לוסטיג כותבת ב"רייטינג" של השבוע שעבר (14.11.2007), על החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים:

"ניוז-פלאש: לעשן זה קול רק בחטיבת הביניים. היום אפילו תיכוניסטים יודעים שעישון הוא מנהג פרימיטיבי. לא, זה לא סקסי, ולא, הקפה לא יותר טעים עם סיגריה. וצר לי להודיע לכם, בעלי הזין הקטן והנכויות המיניות, אבל זיון גרוע נשאר זיון גרוע. עם או בלי סיגריה."

סתם חשבתי שזה שווה ציטוט. :) הבוטות שלה מרעננת, לדעתי.